אברהמי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א

פסק דין

בפניי תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק" או "חוק הפיצויים"). במוקד המחלוקת בין הצדדים ניצבת השאלה, האם התובע נפגע ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק. אין מחלוקת בין הצדדים לגבי עצם קרות האירוע והיפגעותו של התובע בתאונה, אלא המחלוקת היא, כאמור, ביחס לנסיבות האירוע והמשמעות המשפטית שיש ליתן לנסיבות אלה.

רקע עובדתי

התובע, מר יובל אברהמי (להלן: "התובע"), יליד 1976, נפגע בתאונה ביום 2.8.05 במסגרת עבודתו. התביעה הוגשה נגד מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת"), אשר ביטחה עבור מעסיקו של התובע כלי ציוד מכני הנדסי, מחפר זחל הידראולי מתוצרת פיאט-היטאצ'י (להלן: "המחפר" או "הבאגר").

המחפר, שמפרטו הטכני (לרבות תמונת הדגם) צורף כמוצג נ/1, הינו כלי ציוד מכני הנדסי כבד, שבו גוף הכלי, הכולל מנוע ותא מפעיל, מורכב על גבי שני זחלים המשמשים לתנועת הכלי. לגוף הכלי מחוברת זרוע תלת-מפרקית קדמית, שעליה מותקנת כף חפירה ששיניה הקדמיות פונות אחורה, לכיוון תא המפעיל.

התובע הועסק בחברת ש.י. ספיר בביצוע ופיקוח על עבודות עפר באתר "ניצן". לטענת התובע, בעת עבודתו, תוך כדי טיפול בכף המחפר שהיה נהוג בידי אדם אחר, ניתק חלק מן הכף, נפל על כף רגלו וגרם לו לפגיעה גופנית (להלן: "התאונה").

ממקום התאונה הועבר התובע לבית-החולים "ברזילי" באשקלון, שם טופל בחדר-המיון ואובחן כסובל משבר מרוסק בגליל הדיסטלי של הבוהן. לתובע הומלץ להתאשפז במחלקה האורטופדית ולעבור טיפול ניתוחי, אך התובע העדיף לפנות לבית-החולים "אסף הרופא", הקרוב למקום מגוריו, שם אושפז במשך יומיים וטופל לבסוף בטיפול שמרני ללא התערבות כירורגית.

טענות הצדדים

התובע טען כי התאונה היוותה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים וכי נגרם לו נזק גוף משמעותי כתוצאה מתאונה זו, שבגינו מוטלת על הנתבעת החובה לפצותו.

הנתבעת, מצידה, טענה כי אין מדובר ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים. לחלופין העלתה הנתבעת טענות ביחס לגובה הנזק שנגרם לתובע.

ההליכים

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו וכן תצהיר של מר שלום כהן, הבעלים של חברת ש.י. ספיר, מעסיקתו של התובע (להלן: "כהן"). שני המצהירים נחקרו בפניי על תצהיריהם והצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה.

דיון

לאחר שקראתי את כתבי-הטענות, התצהירים ויתר המוצגים בתיק, ולאחר ששמעתי את העדויות והסיכומים, הגעתי לכלל דעה כי במקרה זה אין מדובר ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק וכי בנסיבות אלה יש לדחות את התביעה.

כידוע, "תאונת דרכים" מוגדרת בסעיף 1 לחוק כ"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". בענייננו, אני סבורה כי אף שבמקרה זה המחפר נתפס מבחינה חוזית כ"רכב מנועי", ואף אם נניח (כהנחה בלבד) כי מדובר היה ב"שימוש ברכב מנועי", הרי ששימוש זה לא נעשה "למטרות תחבורה" ולפיכך יש לדחות את התביעה.

אדון בדברים על-פי סדרם.

רכב מנועי

סעיף 1 לחוק הפיצויים קובע כי:

"רכב מנועי" או "רכב" - רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית, לרבות רכבת, טרקטור, מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש ורכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי, ולמעט כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות.

בהקשר זה נפסק כבר כי מכונות ניידות מסוגן של המחפר הזחלי שבפנינו אינן עונות להגדרה זו של "רכב מנועי", שכן ללא ספק אין מדובר בכלי-רכב שעיקר ייעודם לשמש לתחבורה יבשתית ובנוסף לכך אין מדובר במכונות ניידות הכשירות מבחינה נורמטיבית לנוע בכביש (להבדיל מיכולתן הפיזית לנוע בכביש). ראו רע"א 3534/97 אטליס נ' ישראלי ואח', פ"ד נג(4) 780 (1999), ופסקי-הדין הרבים שבאו בעקבות הלכה זו.