אברהמי נ' גלר ואח'

החלטה

1.בפני בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטת כב' רשם ההוצל"פ אריה ביטון מיום 18.12.10 בתיק הוצל"פ 01-27534-10-7.

2.המבקשת –החייבת ובעלה הינם בעלים של דירה הידועה כגוש 6727 חלקה 70/2 ברח' ויצמן 73 בעיר יהוד (להלן:"הדירה").

3.עסקינן בהחלטה שניתנה בבקשת המבקשת לקבוע כי לחייבים זכויות כדיירים מוגנים בדירה, מכוח סעיף 33 לחוק הגנת הדייר.

4.בנוסף לבקשה למתן רשות ערעור הגישה המבקשת בקשת לעיכוב הליכי ההוצל"פ באופן שיוקפאו כל ההליכים לשם תפיסת חזקה בדירה ע"י כונס הנכסים ומימוש הדירה עד להכרעה בבר"ע.

בהחלטתי מיום 28.12.10 דחיתי את הבקשה הואיל ולא מצאתי כי מאזן הנוחות וסיכויי הערעור מצדיקים עיכוב הליכים.

5.המבקשת טוענת בבקשה שבפני כי כב' הרשם שגה בהחלטתו, הן בקביעותיו העובדתיות והן במסקנות המשפטיות העולות מקביעות אלה. לטענת המבקשת נסיבות העניין מחייבות את ערכאת הערעור להתערב בקביעות העובדתיות של כב' הרשם מחמת שאלו אינן מעוגנות בחומר העובדתי שהובא בפניו.

6.המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים כי לא נפל כל פגם בהחלטת כב' הרשם מיום 18.12.10 ואין באף אחת מהטענות המועלות בבקשה עילה לביטול ההחלטה למינוי כונס נכסים.

המשיבים מציינים כי:"אין מחלוקת כי בשנים האחרונות המבקשים לא התגוררו בבית אלא בדירת 4 חדרים בירושלים או בדירה מושכרת אחרת, דהיינו, המשיבים לא החזיקו בבית בכל השנים האחרונות ולכן ההגנה המוקנות בסעיף 33 לחוק הגנת הדייר(נוסח משולב), התשל"ג – 1972 (להלן:"החוק") אינה חלה במקרה דנן".

7.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבים (שהוגשה בהתאם להחלטתי מיום 22.12.10) ובנספחים שצורפו להן ובחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי החלטת כב' הרשם מיום 18.12.10 בדין יסודה ולפיכך, דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן:

א.בהחלטת כב' הרשם מיום 18.12.10 נכתב כדלקמן:

"לאחר שעיינתי בבקשת החייבים ובתגובת כונס הנכסים מצאתי לדחות את בקשת החייבים מכוח חוק הגנת הדייר, שכן לא מצאתי כי המדובר בחייבים המתגוררים בדירה או מחזיקים בה באופן קבוע אלא בניסיון לשוב לדירה בכדי לחסות בצל ההגנה ושלא כדין.

אשר על כן, הנני מורה לכונס הנכסים להמשיך בהליכי המימוש לשם מכירת הדירה כפנויה.

על הכונס לתפוס חזקה בנכס לשם מכירתו כפנוי ולהגיש דו"ח מעודכן בתוך 30 ימים מהיום".

ב.כפי שציינתי בהחלטתי מיום 28.12.10 וכפי שטוענים אף המשיבים בתגובתם, בבקשה שבפני מאשרת המבקשת, כי למרות שהיא ובעלה הם הבעלים של הדירה, אזי היא ומשפחתה עקרו לירושלים, שם שכרה המבקשת דירה בת ארבעה חדרים והתגוררה בה ורק לאחר שבקשותיה לעיכוב הליכי הוצל"פ נדחו ע"י ראש ההוצל"פ וע"י בימ"ש זה במסגרת רע"צ 27664-09-10, היא הבינה כי דירתה עלולה להימכר ושהיא תימצא ללא קורת גג כלשהי, כיוון שלטענתה, היא יכולה לממן את שכר הדירה בירושלים רק מהשכרת הדירה ביהוד, ולפיכך לטענתה, היא שבה להתגורר בדירה ביהוד, ולאחר מכן הגישה בקשה להכיר בה כדיירת מוגנת.

מעיון בבקשה שהוגשה מטעם המבקשת לקבוע כי לחייבים זכויות כדיירים מוגנים בדירה עולה כי כך גם טענה המבקשת בפני כב' רשם ההוצל"פ (נספח ב' לבקשה).

המשיבים – הזוכים הגיבו לבקשה שהוגשה לכב' הרשם וביקשו לדחות אותה. המשיבים צירפו לתגובתם דו"ח חקירה.

ג.בנסיבות העניין שהובאו בפני, בהתחשב בכך שגם המבקשת מאשרת כי רק לאחר שנדחו בקשותיה השונות בלשכת ההוצל"פ, היא החליטה לעבור להתגורר בדירה וזאת לאחר שנים שבהם היא מאשרת שהתגוררה בירושלים, ובהתחשב בכך שאין בעובדה שהמבקשת טוענת שהיא מימנה את שכר הדירה בירושלים משכר הדירה שהתקבל מהדירה ביהוד, משום עילה להגדירה כ"דיירת מוגנת", בדין קבע הרשם כי דין הבקשה להידחות ולא מצאתי כי נפל פגם כלשהו בהחלטת כב' הרשם מיום 18.12.10.

ד.לאור האמור לעיל, לא מצאתי ממש בטענות המבקשת ודינן להידחות.