אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אברהם נ' קיקוזאשוילי

אברהם נ' קיקוזאשוילי

תאריך פרסום : 17/03/2013 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות קריות
27752-12-11
11/03/2013
בפני השופט:
עפרה אטיאס

- נגד -
התובע:
דן אליהו אברהם
הנתבע:
אסתר קיקוזאשוילי
פסק-דין

פסק דין

תביעה קטנה לתשלום סך של 19,778 ₪.

רקע עובדתי:

ביום 16.09.10 התקשרו הצדדים בהסכם שכירות בלתי מוגנת ביחס לחנות שבבעלות התובע, ברח' העצמאות 65 בקרית אתא (להלן: "ההסכם").

בסעיף 3 להסכם נקבע כי תקופת השכירות תחל ביום 01.11.10 לתקופה של שנה, בעבור דמי שכירות חודשיים בסך של 11,000 ₪ בתוספת מע"מ, צמוד למדד המחירים לצרכן הידוע ביום התשלום בפועל.

לפי סעיף 30 להסכם, השכירות הינה לשנה אחת עם אופציה להארכת ההסכם ב- 3 שנים נוספות.

סעיף 31 להסכם קובע כי האופציה תמומש אוטומטית, אלא אם השוכר יודיע למשכיר לפחות 90 יום מראש על אי רצונו במימושה.

לפי סעיף 33 להסכם, ניתנת האפשרות לשוכר להודיע על סיום ההסכם מתום השנה הראשונה, "ובתנאי שהודיע במכתב רשום לכתובת המצוינת 3 חודשים מראש על רצונו בהפסקתו ופינוי המושכר כרשום בחוזה".

ביום 07.09.11 נשלח לתובע מכתב מאת "או-בייבי צפון", החנות אותה מנהלים הנתבעת ובעלה, הנושא את התאריך 06.09.11, שכותרתו "סיום חוזה שכירות חנות", בו נרשם כי "בהמשך להודעה שמסרתי לך בעל פה, הנני מתכבד להודיעך כי אינני מעוניין לנצל את תקופת האופציה שבחוזה השכירות ובכוונתי לפנות את המושכר בתום שנת השכירות לאמור 31.10.11". (ההדגשה אינה במקור ע.א.)

ביום 20.11.11 השיב התובע לנתבעת במכתב שנשלח בדואר רשום עם אישור מסירה לנתבעת ביום 23.11.11, לפיו מאחר שבמכתבה הודיעה הנתבעת על רצונה לפנות את המושכר ביום 31.10.11, הרי שנגרם לתובע נזק של חודש ושבוע שכירות. התובע ציין במכתבו כי הינו מוכן לקבל תשלום עבור חודש שכירות אחד במקום תשלום עבור חודש ושבוע, וכן כי הוא מוכן לוותר במסגרת פשרה גם על ריבית הפיגורים, כאשר אם לא תיענה בקשתו, ייאלץ לפנות לערכאות.

לאחר שמכתבו לא נענה, הגיש התובע התביעה שבפניי ביום 15.12.11.

ביום 17.01.13 התקיימה בפניי ישיבת הוכחות, בה העידו התובע, הנתבעת ובעלה של הנתבעת, רוני קיקוזאשוילי. בתום הישיבה נעתרתי לבקשת הנתבעת להמציא לתיק בית המשפט את הפלט מהטלפון הסלולרי המעיד על כך שהיא ובעלה התקשרו למספר הטלפון של התובע (אשר ננקב על ידי התובע בעת הדיון) לפני חודש ספטמבר, וזאת בטרם מתן פסק הדין.

ביום 21.02.13 הגיש בעלה של הנתבעת לתיק הודעה, לפיה ברשותו מספר טלפון אחר של התובע כאשר לטענתו, אין לו תיעוד על שיחת טלפון למספר שמסר התובע בעת הדיון. בעלה של הנתבעת צירף להודעתו פירוט שיחות לתקופה שבין התאריכים 13.8.11 – 12.9.11, לפיו ביצע שיחת טלפון למספר הטלפון של התובע כפי שקיים ברשותו, ביום 28.8.11.

טענות הצדדים:

התובע טוען כי בתחילת חודש ספטמבר 2011, התקשר אליו בעלה של הנתבעת ומסר כי בכוונתם לסיים את תקופת ההסכם ולא לחדשו לשנה נוספת, והתובע ביקש מבעלה של הנתבעת לשלוח לו מכתב רשום בנושא, כפי שנעשה כאמור לעיל.

התובע טוען כי התשלום האחרון של דמי השכירות בגין חודש אוקטובר 2011 על סך של 13,110.56 ₪ כולל מע"מ, הועבר אליו ביום 02.10.11, כאשר בהתאם לתאריך כתיבת מכתבה של הנתבעת מיום 06.09.11 בדבר סיום ההסכם, אמור היה להסתיים ההסכם ביום 06.12.11, היינו: שלושה חודשים מיום כתיבת המכתב, לפי סעיף 31 להסכם.

לטענת התובע, פנה מספר פעמים בטלפון לבעלה של הנתבעת בדרישה לתשלום דמי שכירות המשתלמים לו מעבר לחודש אוקטובר 2011, אך בעלה של הנתבעת טען כי לא חלה עליו ועל רעייתו כל חובה לשלם דמי שכירות נוספים.

התובע מוסיף וטוען כי פגש את בעלה של הנתבעת בחנות שפתחו הנתבעת ובעלה בקניון עזריאלי בקרית אתא, והבהיר לו כי אינו יכול לוותר על תשלום דמי שכירות של חודש שלם, וציין בפניו כי אי ביצוע התשלום יפגע בתזרים המזומנים של התובע בבנק. אף על פי כן, מסר התובע, לטענתו, לבעלה של הנתבעת כי הינו מוכן לוותר על 6 הימים הנוספים מעבר לחודש בגינו אמורה הנתבעת לשלם את דמי השכירות, והוסיף כי אם יועבר אליו התשלום מיד, יסכים לוותר על הפרשי הריבית. על דרישותיו אלו חזר התובע גם במכתב ששלח לנתבעת ביום 23.11.11 כאמור לעיל.

בעדותו השיב התובע לשאלת בית המשפט כי השכיר את החנות כחצי שנה לאחר מכן. התובע הכחיש שהביא לחנות שוכרים פוטנציאלים כבר בחודש יולי 2011 ואף טען כי "לא היה לי מגע שוטף איתם." משוםש התשלומים בוצעו באמצעות הוראת קבע (פרו', עמ' 2, ש' 11-6).

אשר על כן, מבקש התובע לחייב את הנתבעת לפצותו בסך של 19,778 ₪, בהתאם לפירוט כדלקמן: סך של 15,733 ₪ בגין דמי שכירות (המורכב מסך של 13,110 ₪ בגין חודש שכירות ומסך נוסף של 2,623 ₪ בגין שישה ימי שכירות נוספים); סך של 2,045 ₪ בגין ריבית פיגורים בשעור של 13% בהתאם לסעיף 4 לחוזה השכירות (ריבית פיגורים לפי פריים + 10%); וסך של 2,000 ₪ בגין עגמת נפש. כמו כן, ביקש התובע לאכוף על הנתבעת לסיים לשלם התשלומים לרשויות עד ליום 06.12.11.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ