אברהם נ' מלון נסיכה

החלטה

1.בפניי בקשה להעברת הדיון לבית המשפט השלום באילת מחוסר סמכות מקומית. התובע הגיש תביעה להחזר כספי בגין חיוב בכרטיס אשראי, אשר לטענתו חויב בו על ידי הנתבע מבלי שהנתבע קיבל הסכמתו. לטענת התובע, הנתבע עשה שימוש במספר כרטיס האשראי שנמסר לו על ידי התובע, במסגרת עסקה קודמת שבוצעה ביום 26/8/10 .

לטענת הנתבע, התובע הזמין חופשה במלון עבור עובדו של התובע ואשתו בעלות של 4,260 ש"ח. עובדו של התובע ואשתו האריכו את שהותם במלון, בהסכמת התובע, ולכן חויב התובע ב- 2,000 ₪ הנוספים.

לטענת הנתבע,מקום עסקו הינו באילת,ההתחייבות להארכת הנופש נוצרה באילת ואף מקום קיום ההתחייבות ומתן השירות היו באילת .לפיכך,נטען כי הסמכות המקומית אינה נתונה לביה"מ זה ,אלא לביה"מ באילת.

דיון:

2.תקנה 2 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) התשל"ז- 1976 ( להלן: "התקנות") קובעת מספר חלופות לעניין מקום השיפוט:

"2.תביעה תוגש לבית-המשפט שאזור שיפוטו הוא אחד המקומות המנויים להלן, והוא על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי-הדין, ואלה הם:

(1)מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2)מקום יצירת ההתחייבות;

(3)המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4)מקום המסירה של הנכס;

(5)מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים;

(6)בתביעה שכנגד - מקום הגשת התביעה המקורית".

בהתאם להלכה, די שהתובע יצביע על קיום חלופה אחת המקנה סמכות לביה"מ זה,על מנת שהבקשה להעברת מקום דיון,תידחה.

לאחר עיון בכתב התביעה ובטענות הצדדים שוכנעתי כי לביה"מ זה סמכות מקומית בהתאם לחלופה של מקום יצירת ההתחייבות. במקרה דנן,התובע מתגורר ברמת הגולן, המלון מצוי באילת. ההתקשרות הראשונית בין הצדדים-התקשרות מכוחה נמסר כרטיס האשראי ובעקבות מסירתו אף בוצע החיוב נשוא התביעה, נעשתה באמצעות הטלפון. יש לבחון לפיכך מה הוא המקום בו נוצר "הקיבול" שהביא ליצירת ההתחייבות בין הצדדים.

על פי ההלכה הפסוקה במקרים בהם המדובר בהתקשרות הנעשית בטלפון, הקיבול הינו במקום האישור הסופי של ההזמנה על ידי הלקוח. בעניין זה ראה בשא (די') 42/05 משה אבישר נ' אלגי עדיאל; תק (בי"ש) 1161/07 לאון חיון נ' איבריה נתיבי אויר ספרדיים).

ראה גם דברי השופטת ת. נאות פרי ב-בש"א 22199/04 חברת הדקה ה-90 נ' חלוויה שי ואח':

"הנתבעת משקיעה מאמצים לקשור עסקאות טלפוניות עם לקוחות המצויים בכל רחבי הארץ ולאו דווקא עם כאלו אשר יכולים לסור פיזית למשרדיה, כפי שהיה נהוג לפני שנים. נראה לי כי בנסיבות אלו, שעה שמטרת הנתבעת לפרוץ את הגבולות המקומיים, לא ראוי להעלות טענות בדבר חוסר סמכות מקומית".

3.במקרה דנן, התובע טען בכתב תביעתו כי ההתקשרות נעשתה כאמור בעסקה טלפנית אשר אושרה בפקס חוזר. התובע צירף לכתב תביעתו "אישור חיוב בכרטיס אשראי" (נספח A ) המונפק ע"י הנתבע. התובע חתם על חיוב כרטיסו בסך 4,260 ₪. אישור החיוב נשלח לאזור חיוג 04 בצפון. הקיבול התבצע דרך האישור הסופי של רכישת החבילה על ידי התובע. לאור האמור, מקום יצירת ההתחייבות ("הקיבול") הינו בכתובתו של התובע ומכאן קמה סמכותו של בית המשפט זה בקרית שמונה לדון בתובענה, כאמור בתקנה 2(2) לתקנות השיפוט בתביעות קטנות.

אין בידי לקבל את טענת הנתבע כאילו "עסקת ההמשך" התבצעה באילת, ראשית, העסקה העיקרית, זאת שבגינה נפש עובד התובע ורעייתו מלכתחילה, התבצעה במקום מגורי התובע. שנית, לטענת התובע, לא התבצעה כלל עסקה נוספת והוא לא נתן כלל את ההסכמה הנטענת להארכת הנופש ונקודה זו ראויה לליבון עובדתי. התובע הצהיר שלא נכח פיזית באילת ב- 5 השנים האחרונות וההתקשרות נעשתה כאמור טלפונית .לפיכך, משבהתאם למקום יצירת ההתחייבות קמה סמכות מקומית לבית משפט זה, אני דוחה את הבקשה.