אברהם נ' וול ואח'

פסק דין

1.זוהי תביעה בגין נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 30.8.10.

2.התובעת מסרה בעדותה, כי היא ונתבע 1 (להלן: "הנתבע") חנו את כלי הרכב שלהם בשני צידיו של חניון במרכז קניות ביוקנעם, כשבין מקומות החניה מפרידים שני נתיבים. כאשר רצתה לצאת מן החניה החלה לנסוע לאחור, ואז הבחינה, כי גם הנתבע נוסע לאחור. היא עצרה וצפרה לו, אך הדבר לא הועיל, והנתבע פגע ברכבה. לאחר התאונה סרב הנתבע למסור לה את פרטיו, והיא רשמה את מספר הרכב שלו.

מטעם התובעת העיד אף בעלה, אשר מסר כי איתר את הנתבע מספר ימים לאחר התאונה, ופנה אליו כי ימסור את פרטיו, אך גם הפעם סרב הנתבע למסור את פרטיו.

3.הנתבע מסר בעדותו, כי רצה לצאת מן החניה. הוא נסע לאחור, עצר על מנת לנסוע קדימה, ואז שמע מכה. כתוצאה מן התאונה נגרם נזק קל של צבע לרכבו, וברכב התובעת נגרם קילוף של צבע במרכז הפגוש. הנתבע אישר, כי סרב למסור לתובעת את פרטיו. לדבריו, הואיל והוא חולה ועובר טיפולים, לא היה לו זמן לעסוק בנזקי התאונה.

4.לאחר ששמעתי את הצדדים, הנני מעדיפה את גרסת התובעת ביחס לאופן התרחשות התאונה על פני גרסת הנתבע. גרסת התובעת הותירה בי רושם מהימן, שמתחזק לאור סירובו של הנתבע הן בסמוך לאחר התאונה והן מספר ימים לאחר מכן למסור את פרטיו. הסברו של הנתבע הינו לכך הינו הסבר דחוק ולא משכנע, שכן אדם שנגרם לו נזק באשמת אחר היה עומד, מן הסתם, על החלפת פרטים על מנת שלא לשאת בנזק שאין הוא אחראי לו. לפיכך הנני קובעת, כי האחריות להתרחשות התאונה מוטלת על הנתבע.

5.יחד עם זאת דין התביעה להידחות, שכן התובעת לא הוכיחה את שיעור נזקיה הנטענים. נטל ההוכחה להוכיח את שיעור נזקיו מוטל על שכמו של התובע. אין די בכך שהתובעת הוכיחה כי נגרם לה נזק, אלא עליה להוכיח אף את ערכו. התובעת לא עמדה בנטל זה, שכן לא הגישה חוות דעת של שמאי, שהינו בעל המקצוע המוסמך להעריך שוויים של נזקים. אין די בהצעת המחיר שצרפה התובעת לתביעתה. בהיעדר חוות דעת שמאי לא ניתן לדעת מהו הסכום הסביר והמקובל עבור הנזק שנגרם בתאונה, ואף לא נעשתה הפרדה של הנזק שנגרם בתאונה מנזק שהיה קיים ברכב כתוצאה מתאונה אחרת. בהיעדר חוות דעת שמאי, לא הוכיחה התובעת את נזקיה הנטענים.

6.אשר על כן, הנני דוחה את התביעה. יחד עם זאת, ונוכח קביעתי כי הנתבע הוא האחראי להתרחשות התאונה, בה נגרם נזק לרכב התובעת, סבורה אני, כי יש מקום להטיל על הנתבעים לשלם לתובעת את הוצאות המשפט. הנני מורה, איפוא, כי הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות משפט בסכום של 500 ₪. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

7.זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

ניתן היום, ד' שבט תשע"א, 09 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.