החלטה
בפניי ערר על החלטתו של ביהמ"ש קמא (כב' השופטת נסרין עדוי), מיום 16.8.11, בגדרה דחתה בקשת העורר לעיון חוזר במעצרו ולהקלה בתנאי שחרורו, כך שיבוטל מעצר הבית באופן מלא.
נגד העורר הוגש כתב אישום הכולל תשעה אישומים בגין עבירות מרמה בנסיבות מחמירות – עבירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), ניסיון לקבלת דבר במרמה – עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, והוצאת שיק ללא כיסוי – עבירה לפי סעיף 432 לחוק העונשין.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשת המדינה למעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
על פי החלטתו של בית משפט השלום (כב' השופטת יעל אבירם) מיום 09.12.10, נקבע כי בחומר החקירה קיימות ראיות לכאורה, וכי קיימת עילת מעצר - מסוכנות לביטחון הציבור, במובן הכלכלי-רכושי, וזאת לנוכח מספרן הגבוה יחסית של העבירות, לנוכח התחכום, השיטתיות והתעוזה במעשים המיוחסים לעורר, לנוכח הנזק הכספי שנגרם לקורבנות ובהתחשב בעברו המכביד, בתחום הרלבנטי. עוד קבע בית המשפט, כי קיימת עילת מעצר נוספת - החשש להתחמקות מהליכי שפיטה. אף על פי כן, וכמצוות המחוקק ביקש ביהמ"ש לבדוק אפשרות של חלופת מעצר מתאימה ולשם כך התבקש תסקיר מעצר.
שירות המבחן המליץ, שלא לשחרר העורר ממעצר, משום שלדעת קצינת המבחן – המפקחים שהוצעו אינם סמכותיים ויתקשו לרסנו ומשכך קיים סיכון להישנות העבירות, אף במסגרת מעצר בית ואיזוק.
בהתחשב בכל הנסיבות ובעובדה כי חלופת המעצר שנבדקה לא נמצאה מתאימה, על ידי שירות המבחן, ולנוכח העדר המלצה לפיקוח מעצר, הורה בית המשפט בהחלטתו מיום 09.12.10, על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. עוד צויין, כי במידה ותוצע חלופה אחרת, ניתן יהא לפנות לבית המשפט.
על החלטה זו הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי (כב' השופט כמאל סעב) אשר בהחלטתו מיום 20.12.10, הורה על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא בפיקוחם של שלושה מפקחים לסירוגין, ובתנאים מגבילים נוספים. לאחר מכן נוספה עוד מגבלה - איזוק אלקטרוני (תוספת זו בוטלה על ידי בית המשפט העליון).
ביום 22.03.11 בית משפט השלום (כב' השופטת יעל אבירם) הורה על הקלה בתנאי שחרורו של העורר באופן שאושרו לו שעות התאווררות בליווי ובפיקוח דודתו, בימים א', ב', ה' בין השעות 08:00 עד 12:00. זאת בנוסף ליציאתו המותרת בימי ד' בין השעות 13:00 עד 16:00 בליווי, לצורך הגעתו למחלקה לשיקום האסיר בחיפה.
בהמשך, לאחר שאם העורר נפסלה מלשמש כמפקחת עליו החליטה כב' השופטת יעל אבירם, ביום 11.05.11, על הוספת איזוק אלקטרוני.
ביום 13.07.11, דחתה כב' השופטת יעל אבירם, את בקשת העורר לאפשר לו יציאה לעבודה מהנימוקים שלהלן: ".. ניתן להבין כי אין באפשרותו של המעסיק להתייצב בבית המשפט על מנת שניתן יהיה לבדוק נתונים רלבנטיים שונים. למעשה לא הוצע כל מפקח על המבקש במקום העבודה. המשיבה מעוניינת, בצדק, לברר פרטים שונים מול המעסיק/המפקח/הערב הפוטנציאלי במקום העבודה. במצב עניינים זה, בהעדר מפקח, אין באפשרותה לעשות זאת. בנסיבות אלה, בשלב זה – הבקשה נדחית. אם וכאשר יימצא גורם מפקח מתאים כלשהו במקום העבודה, או שתמצא עבודה מפוקחת אחרת – תוגש בקשה מתאימה וייקבע דיון".
על החלטה זו לא הוגש ערר. והעורר לא הגיש בבקשה נוספת לאשר לו יציאה לעבודה.
ביום 9.8.11 הגיש העורר בקשה לביטול מעצר הבית מעיקרו, מבלי שהציג מטרה ספציפית או צורך מנומק כלשהו. בבקשה ובדיון שהתקיים בפניי כב' השופטת נסרין עדוי, טען העורר, כי מאז שחרורו למעצר בית הוא מקפיד על מילוי תנאי שחרורו ומעולם לא הפר אותם. לטענתו, נתון זה מלמד על האימון שיש ליתן בו ומן הראוי בנסיבות העניין, לבטל את מעצר הבית כליל, באין חשש או סכנה להישנות העבירות. עוד טען, כי משפטו נקבע לחודש דצמבר וקבועות 5 ישיבות במהלך חודש זה ובינואר 2012. לנוכח הזמן שחלף מאז שחרורו למעצר בית, משך הזמן הצפוי עד לסיום משפטו והעובדה כי מעולם לא הפר את תנאי השחרור, חרף יציאותיו הרבות שאושרו ע"י ביהמ"ש יש הצדקה לשינוי תנאי השחרור, באופן שמעצר הבית יבוטל כליל. לחילופין, תוך כדי הדיון, מבלי שהדבר הוזכר בבקשה לעיון חוזר, ביקש ב"כ העורר לצמצם את מגבלות מעצר הבית, כדי לאפשר לעורר להשתלב בעבודה.
המשיבה התנגדה לבקשה והטעימה כי חלוף הזמן אינו שיקול בלעדי שיש לקחתו בחשבון במיוחד בנסיבותיו של תיק זה. אליבא דביהמ"ש, עוד כשהחליט בית המשפט על שעות ההתאווררות נדיבות, מועדי ההוכחות כבר היו ידועים למבקש ולבית המשפט.
עוד טענה המשיבה, כי הבקשה אינה מצביעה על מטרה וצורך ראויים והיא מיועדת לאפשר לעורר שוטטות, ללא פיקוח מה גם שהיה בעבר בקושי לאתרו עקב החלפת כתובות מגורים.
את דחיית הבקשה נימקה השופטת כך:
"לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה לפיה, דין הבקשה להידחות, משלא מצאתי כל הצדקה לבטל כליל את מעצר הבית.
אין בעובדה כי המבקש יוצא כל יום למשך ארבע שעות מהבית כדי להצדיק ביטול מעצר הבית באופן מלא. אמנם, יש בכך כדי להצדיק הקלות במעצר הבית למטרות מוגדרות וברורות – כגון: יציאה לעבודה או יציאה לצורך חיפוש עבודה או יציאה למטרה ספציפית אחרת – ואולם, אין בכך כדי להצדיק ביטול מעצר הבית באופן מלא, במיוחד, לנוכח המגבלות הנוספות המוטלות על המבקש במהלך אותן יציאות - המבקש מלווה על ידי מפקחת, מחויב לחתום אצל היומנאי בתחנת משטרת חיפה, ומנוע מלעזוב את תחומי העיר חיפה. כך, שלא ניתן לומר כי המבקש מסתובב חופשי וללא שום מגבלה במסגרת אותן שעות התאווררות.
בית המשפט שהורה על שחרורו של המבקש למעצר בית מלא, תנאים שהוקלו בהמשך, שם לנגד עיניו את ממצאי תסקיר המבחן שמצא לנכון אף לא להורות על שחרורו של המבקש לחלופת מעצר, שם לעיניו את עברו הפלילי המכביד של המבקש, לרבות בתחום עבירות מרמה חמורות, ובאיזון בין אינטרס המבקש וחזקת החפות העומדת לו, לבין אינטרס הציבור והצורך בהגנה עליו מפני המבקש, מצא לנכון להורות על שחרורו למעצר בית מלא ולהקלות נוספות בהמשך".
בדיון שבפניי חזרו שני הצדדים על טענותיהם. ב"כ העורר לא הצביע על טעות שנפלה בהחלטת ביהמ"ש המצדיקה התערבותי בהחלטה המפורטת, המבוססת והמנומקת היטב של ביהמ"ש קמא.