אבלין קרן נ' בטוח לאומי-סניף באר שבע

פסק דין

1.בפנינו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים של המשיב מיום 7.9.09, אשר קבעה כי בדרגת הנכות היציבה של המערערת לא חל כל שינוי.

2.המערערת ילידת 1958.

3.המערערת נפגעה בפעולת איבה ביום 2.8.93 ברצועת עזה. למערערת נקבעו בגין פגיעה זו 74% נכות לצמיתות החל מיום 30.8.04.

4.המערערת הגישה למשיב בקשה להחמרת מצב עקב ניתוחי בטן חוזרים שנאלצה לעבור, ועקב מצבה הנפשי הירוד.

5.ועדה רפואית מדרג ראשון קיבלה את טענות המערערת ביחס להחמרת המצב, וקבעה למערערת ביום 12.5.09 40% נכות צמיתה לפי סעיף 20 (ד') בגין ניתוחי הבטן. הוועדה הותירה את יתר סעיפי הליקוי כשהיו: 20% בגין ליקוי נפשי לפי פריט 34 (א) (2), 25% לפי פריט 41 4 ג', 10% לפי פריט 8 1 ב', 10% לפי פריט 17 ב', 15% לפי פריט 75 1 ב' ו- 15% לפי פריט 72 1 ב ד ז'.

מכאן, כי לאחר הדיון בוועדה הרפואית מדרג ראשון, הסתכמה נכותה הצמיתה הכללית של המערערת ב- 79% (פרוטוקול הועדה הרפואית מדרג ראשון צורף כנספח א' לנימוקי הערעור).

6.על החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון הוגשו ערעורים הדדים על ידי המערערת ועל ידי המשיב.

7.ביום 7.9.09 קבעה ועדת הערר כי היא מקבלת את הערעור של המשיב, תוך שהפחיתה את שיעור נכותה של המערערת בגין ניתוחי הבטן ל- 20% לפי סעיף 20 (ג') (פרוטוקול הועדה הרפואית לעררים צורף כנספח ד' לנימוקי הערעור).

בגין החלטה זו הוגש הערעור שבפנינו.

8.המערערת טוענת כי ועדת הערר לא התייחסה לנכויותיה הזמניות בגין הניתוחים החוזרים והנשנים, ותקופות אי כושר הנגרמות למערערת בעקבות ניתוחים אלו.

עוד טוענת המערערת כי הועדה לא נימקה מדוע ביטלה את קביעתה של הועדה מדרג ראשון.

המערערת טוענת כי ועדת הערר שגתה בכך שלא העניקה למערערת נכות נפרדת בגין הזיהומים הכרוניים הקשים מהם היא סובלת, הנגרמים לה כתוצאה מהניתוחים החוזרים בבטנה.

המערערת טוענת כי ועדת הערר שגתה בכך שלא העניקה למערערת נכות נפשית נוספת בהתאם להוראות סעיף 34 העוסק בתגובה נפשית הנובעת מנכות גופנית. לטענת המערערת החלטת הועדה לקבוע נכות בגין פוסט-טראומה לפי סעיף 34 א' בלבד אינה ממצה.

9.המשיב טוען כי ועדת הערר התייחסה לכל תלונות המערערת, המערערת נבדקה בבדיקה קלינית כירורגית ונפשית, ולא נפל בהחלטותיה כל פגם.

המשיב טוען עוד, כי טענות המערערת לגבי שיעור הנכות שיש לתת בגין זיהומים היא טענה כנגד החלטה רפואית, ובית הדין משולל סמכות להכריע בה.

לטענת המשיב לא עולה טעות משפטית מהחלטת הועדה, שהינה מנומקת ומפורטת, ועל כן דין הערעור להידחות.

דיון והכרעה

10.סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה – 1995 מגביל את סמכות התערבותו של בית הדין בהחלטות ועדות רפואיות, לשאלות שבחוק. מכאן כי בית הדין אינו מוסמך לדון בעניינים שברפואה. סמכות בית הדין מוגבלת לשאלות המשפטיות - האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, האם חרגה מסמכותה והאם הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה.

ראה:עב"ל 10014/98, יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד, 213.