אבי רוחן נ' מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט א' הימן) מיום 17.9.2017 בגדרה נדחתה בקשתו של העורר לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו עד תום ההליכים.

רקע והליכים קודמים

עובדות הפרשה שבמסגרתה הועמד העורר לדין פורטו בהרחבה בהחלטות קודמות של בית משפט זה (בש"פ 2853/17 מדינת ישראל נ' פלוני (19.4.2017) (להלן: בש"פ 2853/17); בש"פ 537/17 רוחן נ' מדינת ישראל (14.2.2017) (להלן: בש"פ 537/17)), ואעמוד על הדברים אך בתמצית. נגד העורר ונגד 17 נאשמים נוספים (להלן: הנאשמים הנוספים) הוגש ביום 13.7.2015 כתב אישום – שתוקן לימים – המייחס להם שורה של עבירות במסגרת ארגון פשיעה בינלאומי (להלן: הארגון) בפרשה שזכתה לכינוי "פרשה 512". לעורר לפניי מיוחסים 4 אישומים (הראשון, השני ה-4 וה-13).

1. עניינו של האישום הראשון בעבירות לפי חוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003 (להלן:  חוק מאבק בארגוני פשיעה). כעולה מכתב האישום, בשנים 2006-2002 היו העורר והנאשמים הנוספים חברים בארגון, שבראשו עמד הנאשם 1 – יצחק אברג'יל (להלן:אברג'יל) – ותחתיו פעלו קבוצות עברייניות אשר ביצעו פעולות עצמאיות, לצד פעילות לקידום הארגון. בשנת 2002 הכריזו אברג'יל ואחיו מאיר (הנאשם 3 בכתב האישום) על סכסוך בין הארגון לבין זאב רוזנשטיין ואחרים (להלן: רוזנשטיין). זאת על רקע חשדו של אברג'יל כי הם אחראים לרצח אחיו, יעקב אברג'יל. כנטען בכתב האישום, במסגרת הסכסוך רצחו חברי הארגון שלושה מיריביו, וניסו לרצוח את רוזנשטיין. למימון פעילות הארגון עסקו חבריו – בין היתר – בעסקאות סמים מסוכנים ברחבי העולם. במסגרת אישום זה מיוחסות לעורר עבירות לפי סעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק מאבק בארגוני פשיעה. באישום השני, מיוחסת לעורר – ולנאשמים נוספים – עבירה של ייצוא, יבוא, מסחר והספקה של סמים במסגרת ארגון פשיעה לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח משולב], התשל"ג-1973. זאת, במסגרת מהלך להוצאת מכונה תעשייתית שבה הוסלקו כ-800 ק"ג של קוקאין מפרו ומכירתם של הסמים. נטען כי כספי התמורה מהמכירה התחלקו בין אברג'יל, מאיר והעורר ושימשו – בין היתר – למימון מעשי האלימות והרצח נושא האישום ה-4; וכי כספים נוספים נותרו בידי חברי הארגון. האישום ה-4 מתאר את אירוע ניסיון הרצח של רוזנשטיין, ורציחתם ופציעתם של חפים מפשע אגב ניסיון זה. כעולה מכתב האישום, לאחר שניסיון קודם לרציחתו של רוזנשטיין נכשל, זימן אברג'יל – אשר שהה בבלגיה – כמה מחברי הארגון, ובהם העורר, למפגשים בביתו של נאשם 4 – ישראל אוזיפה (להלן: אוזיפה) – בבלגיה ובמקומות נוספים במדינה במטרה לקדם את התכנית לרציחת רוזנשטיין (להלן: תכנית החיסול). בהמשך לכך, נסע העורר יחד עם עדי המדינה א.ג וש.כ (להלן:א.ג וש.כ) מישראל לבלגיה, וקיים שם פגישות שבהן נקשר קשר לגרום למותו של רוזנשטיין. עוד הוסכם כי הכספים שהושגו בעסקאות הסמים נושא האישום השני ישמשו למימון תכנית החיסול. על רקע זה, בראשית חודש דצמבר 2003 מסר א.ג לש.כ – כנטען על דעת העורר – סכום של כ-60 אלף אירו במזומן. בהמשך לכך, על מנת להוציא את תכנית החיסול לפועל, הופעל ביום 11.12.2003 מטען חבלה במשרד להמרת מטבע ברחוב יהודה הלוי בתל אביב, שאותו נהג רוזנשטיין לפקוד. פיצוץ המטען הביא למותם של שלושה עוברי אורח ולפציעתם של למעלה מ-50 אנשים. האישום ה-13 מייחס לעורר – ולנאשמים נוספים – עבירות מס שבוצעו לכאורה בין השנים 2006-2002 במסגרת פעילותם הארגון.

2. עם הגשת כתב האישום התבקש מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 31.3.2016 הסכים בא כוחו של העורר למעצר כאמור, משום שבאותה העת ריצה העורר עונש מאסר בגין הרשעה אחרת. סמוך לתום תקופת המאסר ביקש העורר לקיים דיון בעילת המעצר נושא כתב האישום דנן, ובקיומן של ראיות לכאורה. ביום 11.1.2017 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ב' שגיא) את בקשת העורר לעיון חוזר. נקבע כי נגד האחרון ישנה תשתית ראייתית לכאורית; וכי מתקיימת בעניינו עילת מעצר משמעותית שלא ניתן לאיינה באמצעות חלופה. אשר לאישום הראשון, ציין בית המשפט כי התשתית הראייתית שעומדת כנגד העורר מורכבת מעדויות עדי המדינה, התומכות בטענה שלפיה העורר היה ראש ארגון עצמאי שפעל במסגרת ארגון הפשיעה של אברג'יל; ומהאזנות סתר, שמהן עולה "קשר מובהק בין המשיב [העורר – ע' פ'] ליתר חברי הארגון, ובמיוחד בין המשיב למשיב 1 [בין העורר לבין אברג'יל – ע' פ']". בכל האמור באישום ה-4, עמד בית המשפט על עובדות מהותיות שאינן שנויות במחלוקת (הנסמכות על האזנת סתר ופלט כניסות ויציאות של העורר מן הארץ): העורר הוזמן לבלגיה על ידי אברג'יל; שלושה ימים לאחר מכן טס העורר לבלגיה יחד עם עדי המדינה א.ג וש.כ, שהיו אף הם אנשי אמונו של אברג'יל; העורר נכח בפגישה בבלגיה, שבגדרה – כעולה מהודעותיהם של עדי המדינה – נקשר הקשר לרצוח את רוזנשטיין. עוד צוין כי העורר עצמו אישר בעימות שנערך בינו לבין ש.כ כי שהה עם האחרון בבלגיה. בנתון לאלה, דחה בית המשפט את טענת העורר שלפיה לא ידע מה מטרת הפגישה בבלגיה, וכי היה שתוי במהלכה באופן שאינו מאפשר לייחס לו מעורבות כלשהי בנעשה במסגרתה. נקבע כי המקום לברר טענה זו הוא בגדרי ההליך העיקרי. הוטעם כי הטענה האמורה אינה מתיישבת עם "בכירותו" של העורר בארגון – כפי שהיא נלמדת מהראיות הקושרות אותו לאישום הראשון; עם הצורך החיוני בנוכחותו במפגשים בבלגיה, כפי שזה בא לידי ביטוי בדרישתו של אברג'יל כי העורר "יעלה על מטוס ויגיע לבלגיה"; ועם הגיונם של דברים. לכך הוסף, כי העורר שתק בחקירתו ולא סיפק את אותם הסברים הנשמעים מפי באי כוחו – עניין הנושא עמו משקל בבחינת התשתית הראייתית בשלב האמור (וזאת בשים לב למתווה ששרטט בית משפט זה בעניינו של אוזיפה, הדומה לזה של העורר לפניי; בש"פ 5273/16 מדינת ישראל נ' אוזיפה (18.7.2016)).

3. בנתון לכל האמור, נקבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית נגד העורר שיש בה "כדי ללמד על מעורבותו בפעילות ארגון הפשיעה, ובאירועי האישום הרביעי". בהקשר אחרון זה הפנה בית המשפט לעדויותיהם של עדי המדינה, שמהן עולה מודעותו ומעורבותו של העורר במימון תכנית החיסול. משנקבע כי קיימת נגד העורר תשתית ראייתית לכאורית באישום הראשון ובאישום ה-4, לא ראה בית המשפט להרחיב בעניינו של האישום השני. צוין כי אישום זה מבוסס ברובו על עדויות עדי המדינה, אך "ניתן לומר כי הראיות באישום זה פחותות בעוצמתן מאלה שהוצגו ביחס לאישום הרביעי". אשר לקיומן של עילות מעצר, נסמך בית המשפט על החלטתו מיום 2.12.2016, שבה נקבע כי "השילוב שבין מעורבות המבקש [העורר – ע' פ'] באירועי כתב האישום, עברו הפלילי הרלוונטי, עדותו של עד המדינה ר.נ, ואסופת הידיעות המודיעיניות, מלמדות על מסוכנות פורצת גבולות ועל חשש ממשי לפגיעה בעדים". לבסוף נקבע כי לא ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מן העורר באמצעות חלופה, שכן "מסוכנות בעוצמה הרלוונטית למשיב [העורר – ע' פ'], וחשש ממשי ומובהק לשיבוש הליכים, הן באופן של פגיעה בעדים והן באופן של הימלטות מאימת הדין, ניתן לאיין רק באמצעות מעצר מאחורי סורג ובריח".

4. ביום 14.2.2017 דחה בית משפט זה (כב' השופט י' עמית בבש"פ 537/17) ערר שהגיש העורר. זאת, משנקבע כי קביעותיו של בית המשפט המחוזי מבוססות היטב; וכי אכן הונחה תשתית ראייתית לכאורית ביחס לאישום הראשון ולאישום ה-4, אך קיימת חולשה ראייתית ביחס לאישום השני. אשר לאישום הראשון, עמד בית המשפט על כך שהתשתית הראייתית נגד העורר מבוססת על דבריהם של 4 עדי מדינה שונים "המלמדים על מעמדו של העורר כראש קבוצה עבריינית, וכמי שנטמע בארגונו של אברג'יל וסר למרותו". בנתון לכך, נפנה בית המשפט לבחון את התשתית הראייתית שעומדת נגד העורר באישום ה-4. נקבע כי נוכח קיומן של האזנות סתר ותיעוד כניסות ויציאות של העורר מן הארץ אין מחלוקת כי אברג'יל זימן את העורר לבלגיה בשיחה שהתקיימה ביום 14.11.2003, וכי סמוך לאחר מכן, טסו העורר, א.ג וש.כ לבלגיה. צוין, כי על תוכן הפגישות בבלגיה ניתן ללמוד מדבריהם של עדי המדינה שלקחו בהן חלק. הוטעם כי גם אם ישנן סתירות מסוימות בין גרסאות עדי המדינה, "אין מדובר בסתירות מהותיות המובילות לכרסום בקיומן של ראיות לכאורה באישום זה". זאת, בין היתר, נוכח פרק הזמן הניכר שחלף מעת שהתקיימו הפגישות בבלגיה ועד למועד שבו מסרו עדי המדינה גרסה סדורה. בשים לב לכך נקבע כי "ישנו מכנה משותף משמעותי בין הדברים שמסרו השלושה [עדי המדינה – ע' פ']". בית המשפט ציין כי עדי המדינה מסרו כי הפגישות בבלגיה נסובו על אודות תכנית החיסול, על המיקום למימושה, ועל אופן מימונה. למול זה, כך נקבע, ניצבת שתיקתו של העורר בחקירתו. מכאן נפנה בית המשפט לבחון את התשתית הראייתית הקיימת נגד העורר באישום השני. נקבע כי זו מתבססת בעיקר על גרסתו של א.ג, שנתמכה בנקודות מסוימות בגרסה של ש.כ. על רקע זה נקבע כי ישנה תשתית ראייתית לכאורית לידיעתו של העורר על עסקת הסמים נושא האישום השני, אך קיים קושי ראייתי בנוגע למידת מעורבותו ותרומתו לה.

5. בנתון לכך, ומשנקבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר; וכי נשקפת ממנו מסוכנות כמו גם חשש לשיבוש הליכים נפנה בית המשפט לבחון אם ניתן לאיין את המסוכנות האמורה באמצעות חלופת מעצר – וקבע כי אין מקום לשחרר את העורר ממעצר. זאת בשים לב לעמדת שירות המבחן, שנמנע מלבוא בהמלצה על שחרור כאמור. בצד זאת, ונוכח מצבו הרפואי של העורר – שסובל ממחלה קשה שבגינה הוא אף מקבל טיפולים – צוין כי ככל שתחול החמרה במצבו הדרך פתוחה בפניו לפנות בבקשה לעיון חוזר.

6. ביום 5.7.2017 האריך בית משפט זה (כב' השופטת א' חיות בבש"פ 5008/17 מדינת ישראל נ' אברג'יל (5.7.2017)) בהסכמת הצדדים את מעצרו של העורר ב-100 ימים, תוך שצוין כי זכותו להגשת בקשה לעיון חוזר, שבגדרה יעתור לקבלת תסקיר משלים בעניינו – שמורה לו. על רקע זה הגיש העורר את הבקשה נושא הערר דנן. ביום 17.9.2017 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט א' הימן) את הבקשה על שלושת ראשיה – כרסום בתשתית הראייתית; שינוי נסיבות; וחלוף הזמן. אשר לטענה בדבר כרסום בתשתית הראייתי, נקבע כי טענות העורר בעניין עדויותיהם של עדי המדינה א.ג וש.כ דומות לאלו שנטענו והוכרעו עת נדונה שאלת קיומן של ראיות לכאורה. צוין כי טענות העורר בהקשר זה התבססו על חומר ראייתי שנבחן זה מכבר; וכי אין בהן כדי להצביע על סתירות מהותיות או חסרים ראייתיים ההופכים "את הקערה על פיה באופן המפחית מעוצמתה של התשתית הראייתית" שעומדת כנגד העורר. עוד נדחו טענות העורר שלפיהן החולשה הראייתית שנמצאה בקשר למעורבותו באישום השני מחלישה את הראיות למעורבותו באישום ה-4. זאת, משנקבע כי אין מדובר בטענה המציגה עובדות חדשות. כמו כן נדחו הטענות שעניינן אכיפה בררנית, משנקבע כי אלו נטענו באורח כללי, כי אין הן מגלות עובדות חדשות, וכי מקומן הוא במסגרת ההליך העיקרי.