אבי נ' סטקוביץ ואח'

החלטה

1.המשיבים שכרו מהמבקש דירה באילת, למשך שנה. לטענת המבקש, המשיבים הפרו את חוזה השכירות בכך שהכניסו בעל חיים לדירה, לא מסרו לו מספר שיקים, כמתחייב על פי החוזה, עזבו את הדירה לפני תום החוזה (לאחר כ-5 חודשים בלבד), מבלי שהביאו דייר חלופי, וגרמו לדירה נזקים שונים (לארון בגדים, ספה קרועה ועוד). מנגד, המשיבים טענו כי המבקש חב להם 3,000 ₪ אותם שילמו למבקש כפיצוי על הפינוי המוקדם, וכן דרשו כי ישיב להם שיקים שקיבל מהם, שהוא מחזיק שלא כדין. המשיבים אמנם עזבו את הדירה מוקדם מהמוסכם, אולם לטענתם, בדירה נתגלו רטיבויות ועלה ריח רע מהביוב שלא אפשרו להם להישאר במקום. הצדדים הגישו תביעות הדדיות בגין הפרת החוזה והדיון התקיים בשתי התביעות במאוחד.

בית המשפט, לאחר ששמע את הצדדים ועיין בתמונות ובמסמכים שהוצגו, קיבל את תביעת המשיבים במלואה ודחה את תביעת המבקש, לאחר שמצא, כי עדות המשיבים מהימנה עליו. נקבע, וכי על המבקש להחזיר למשיבים סך של 3,000 ₪, שקיבל מהם ביתר, וכן את השיקים המוחזקים על ידו.

נגד פסק דין זה הוגשה הבקשה שבפני.

2.המבקש חוזר בבקשתו על הטענות שהעלה בפני בית משפט קמא ומוסיף, כי בית המשפט לא נתן לו את יומו ולא איפשר לו להוכיח את מלוא תביעתו, שכן לא נתן לו להעיד את שני העדים שהביא עמו ליום הדיון, ואף לא נתן לו הזדמנות להביא עוד ארבעה עדים, אותם לא הביא למועד הדיון לאחר שזה הוקדם ולא הייתה לו שהות מספקת להזמינם; טען, כי ברגע שבית המשפט הבין שהוא מתווך דירות במקצועו, למרות שלא השכיר למשיבים את הדירה כמתווך, אלא באופן פרטי, בית המשפט נהג כלפיו באופן מגמתי ולא ראוי; בית המשפט התעלם מכל טענותיו (בשאלות ההפרה, הפיצוי שנטען כי קיבל, הנזקים שהמשיבים גרמו לרהיטים בדירה, ואי צביעת הדירה כמתחייב על פי החוזה), התעלם מהפרת החוזה על ידי המשיבים, והתעלם מכך שהמשיבים לא הוכיחו כי היו ריחות בדירה; טען, כי בית המשפט התעלם מחוות הדעת שצירף; והתעלם מביטול השיקים על ידי המשיבים. לכן, ביקש לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא.

3.מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לאפשר הליך מהיר ושאינו יקר לתביעות בסכומי כסף קטנים ולמנוע מהצרכן את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה בצינורות השיפוט המקובלים. מוסד התביעות הקטנות לא נוצר מתוך מטרה לפתח שיטת דיון יעילה ומהירה כשהיא לעצמה, כי אם מתוך הרצון לסייע לאזרחים ולצרכנים הקטנים להביא את עניינם לפני ערכאה שיפוטית, אלא שכדי להשיג את המטרה הסופית הזו, היה הכרח בצמצום הדרישות הפורמאליות ובפישוט ההליכים המקובלים בערכאות השיפוט הרגילות.

כלומר, "התביעות הקטנות" הוא מוסד שנולד כדי ליצור מכשיר זמין, לא יקר ומהיר לבירור תביעות בסדרי גודל קטנים יחסית, בעיקר בתחום הצרכנות, שאילו נדונו בדרך הרגילה, כולל ייצוג משפטי ובלוח הזמנים התלוי בעומס בתי המשפט, היו נעשות בלתי כדאיות, ולתובעים שלא יכלו לעמוד בהן היה נגרם עוול. זהו גם הטעם שהמחוקק לא איפשר, ככלל, ייצוג בעלי הדין (סעיף 63 לחוק בתי המשפט), למעט ברשות ומטעמים מיוחדים שיירשמו; נקבעה גם גישה גמישה לראיות ולסדרי דין (סעיף 62 לחוק וכן תקנה 9 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976); וגם הוגבל השדה הערעורי כשהמדובר בתביעות קטנות, קרי ערעור ברשות לבית המשפט המחוזי (סעיף 64).

היות וההליך אמור להיות, כאמור, יעיל, נגיש, פשוט ומהיר, לא מוקנית לצד, שאינו שבע רצון מהחלטת ביהמ"ש, זכות לערער, והוא נדרש לבקש רשות לעשות כן. בשל כך, יש גם להעניק משקל רב להכרעת בית המשפט שבפניו התברר העניין.

הכלל הוא, כי אף במצב בו עומדת למתדיין הזכות להגיש ערעור, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים שנקבעו על ידי הערכאה המבררת, מאחר והמשפט מתנהל בפניה בלבד; היא זו ששומעת את העדים והיא זו שמתרשמת מדבריהם וממהימנותם. קל וחומר כשזכות הערעור אינה מוקנית, כמו במקרה שמבקשים להתערב בפסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות.

4.ובענייננו, ביהמ"ש שמע את הצדדים, בחן את עמדותיהם וראיותיהם ובסיכומו של הליך מצא שיש לדחות את עמדת המבקש, אשר כל הטענות שהעלה בבקשתו – העלה גם בפני ביהמ"ש קמא. כל טענותיו של המבקש – עובדתיות, וכאמור, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בפסק דין על סמך בקשתו של צד לקבוע עובדות אחרות מאלו שנקבעו. די בכך כדי לדחות את הבקשה.

למעלה מן הצורך אוסיף, כי בכל הנוגע לטענה, שהעדים מטעמו של המבקש לא העידו וכי מועד הדיון הודע לו זמן זמן קצר בלבד לפני הדיון, הרי שמעיון בפרוטוקול הדיון עולה, כי אין כל זכר לטענות אלו; המבקש לא ביקש להעיד עדים מטעמו ולא ביקש לדחות את הדיון כדי להביא עדים נוספים.

עוד עולה מעיון בפרוטוקול, באופן ברור, כי בניגוד לטענות המבקש בבקשתו, המבקש קיבל את יומו בבית המשפט וכי בית המשפט אפשר לו להעלות מלוא טענותיו, לרבות מתן מענה לטענות המשיבים במהלך הדיון.

ביהמ"ש קבע ממצאי מהימנות ומצא להם חיזוקים בתמונות מהדירה שהוצגו על ידי המשיבים. לפיכך, מהעדויות שעמדו בפניו גם לא ניתן לומר, שקביעותיו של ביהמ"ש חסרות יסוד. לערכאה שראתה את העדים ושמעה את עדותם, יתרון בולט על פני ערכאת הערעור, בכל הנוגע לבחינת מהימנותם של עדים אלה, ולא מצאתי בין טענות המבקש, הצדקה להתערב בקביעות המהימנות של ביהמ"ש, בהעדר התקיימותו של אחד החריגים לכלל אי ההתערבות.

6.סיכומו של דבר, לא מצאתי עפ"י החומר שהונח בפני, כי נפלה טעות בהכרעת בית משפט קמא ובנסיבות אלה - דין הבקשה להידחות.

משלא התבקשה תגובת המשיבים - העירבון על פירותיו יוחזר למבקש.

המזכירות תעביר העתק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו טבת תשע"ד, 29 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.

השופטת רויטל יפה-כ"ץ

ס. נשיא