החלטה
מונחת לפני בקשת המבקשים (להלן: "המבקשים") להוצאת חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעים, רו"ח יעקב פרייזלר (להלן: "רואה החשבון") מתיק בית המשפט.
לאחר שעיינתי בבקשת המבקשים, בתגובת המשיבים 1-2 (להלן: "הנתבעים") לבקשה, ובתשובת המבקשים לתגובת הנתבעים, ובהעדר תגובה מטעם המשיבים 3-4 על אף החלטת בית המשפט מיום 10.2.2011, הגעתי לכלל החלטה כדלקמן:
על פי פסיקת בית המשפט העליון, חוות דעת של מומחה מטעם בעל דין קבילה כחוות דעת מומחה אפילו במקרים בהם המומחה הינו עובדו של בעל הדין. כמו כן, נקבע כי טיבו של הקשר שבין המומחה לבין בעל הדין ישפיע על משקלה של חוות הדעת בלבד ולא על קבילותה כראיה (ראו: ע"א 208/65 יצחק נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד יט(3) 552, 555 (1965), ע"א 9248/05 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' מילטל תקשורת בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים, 22.8.2006) (פסקה 8 של פסק הדין) והשוו: ת"א (תל אביב) 2334/06 משק כרמי – ייצור ושיווק תוצרת חקלאית בע"מ נ' יעדים לשיווק (1972) בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים, 11.11.2009) (פסקאות 11-12 של פסק הדין)).
בענייננו, אין מדובר בעובד אלא ברואה חשבון שהוא נותן שירותים למשיבה 1. דינו של נותן שירותים לא צריך להיות חמור מדינו של עובדו של בעל הדין, ולפיכך אינני סבור כי יש לקבוע שחוות דעתו של רואה החשבון כמומחה מטעמם של הנתבעים – איננה קבילה כראיה.
לא מצאתי ממש אף בטענת המבקשים המפורטת בסעיפים 14-17 בבקשתם לפיה חוות דעתו של רואה החשבון "היא בגדר חוות דעת משפטית" שאין להתיר את הגשתה כראיה. כידוע, במקרים רבים נדרש מומחה לצורך הכנת חוות דעתו להסתמך על הנחות עובדתיות ומשפטיות (כגון: האם קיים הסכם בין הצדדים והאם הסכם זה הופר). ככל שחוות דעתו של רואה החשבון נסמכת על הנחות כאלה, שמורה למבקשים הזכות לסתור את ההנחות עליהן מבוססת חוות הדעת וכן את מסקנותיו, במהלך חקירתו ובסיכומיהם.
לא למותר לציין כי בסעיף 17.1 בתגובת הנתבעים מציינים הנתבעים כי "הסתמכות המומחה על חוות הדעת הינה כמובן בכפוף להכרעה שיפוטית כי הסכם זה תקף". יתר על כן: הנתבעים מציינים במפורש כי חוות הדעת של המומחה כוללת "חישובים אריטמטיים פשוטים לפי כללי חשבונאות מקובלים. כלומר אין כל אלמנט של חוסר אוביקטיביות" (סעיף 17.4 בתגובת הנתבעים).
הנתבעים אף מוסיפים וטוענים בסעיף 19 של תגובתם כי בחוות דעתו "המומחה הסתמך על דוחות כספיים שנערכו ע"י מבקרי חשבונות שקדמו לו (משרד רו"ח שלמה זיו ומשרד רו"ח ברייטמן אלמגור), קרי מסמכים חשבונאיים אשר לא הוצאו תחת ידו ונכתבו עובר למינויו".
אני סבור כי יש לדחות את טענותיהם של המבקשים המפורטות בסעיפים 4-6 ו- 8-17 בתשובתם לתגובת הנתבעים. אינני מקבל את טענותיהם של המבקשים לפיהן יש להשוות בין דינו של מומחה מטעם בית משפט למומחה מטעם בעל דין, וכי המומחה מטעם הנתבעים מצוי במצב של "ניגוד עניינים" עקב הגשת חוות דעת המומחה. טענות אלה לא נטענו על ידי המבקשים במסגרת הבקשה, וזאת בניגוד לקבוע בתקנה 241 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סד"א"). המבקשים העלו טענות אלה לראשונה רק בתשובתן לתגובת הנתבעים, ולנתבעים לא ניתנה הזדמנות להגיב עליהן.
יתר על כן: אני סבור כי מן הראוי לדחות טענות אלה אף לגופן. בניגוד לטענת המבקשים, כמפורט בסעיפים 4-6 בתשובתם, מומחה מטעם בית המשפט נדרש לרמת אובייקטיביות גבוהה בהרבה מזה של מומחה מטעמו של בעל דין (ראו: תקנה 126 בתקנות סד"א החלה רק על מומחה מטעם בית המשפט, וכן רע"א 5611/07 לינצקי נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י (פורסם במאגרים משפטיים, 21.10.2007)). לענין טענת המבקשים בסעיפים 8-17 בתשובתם לתגובת הנתבעים בדבר "ניגוד עניינים", טענה אשר נטענה על ידם כנגד רואה החשבון תוך הטלת דופי בו על אף שאינו צד להליך – הרי שמעיון בתקנה 3(4) בתקנות רואי החשבון (ניגוד עניינים ופגיעה באי תלות כתוצאה מעיסוק אחר), התשס"ח – 2008 (להלן: "תקנות ניגוד עניינים") עולה במפורש כי ישנם מצבים בהם רואה חשבון מבקר רשאי לתת חוות דעת מומחה מטעמו מבלי שתפגע חובתו להמנע מניגוד עניינים. בהקשר זה אציין כי לא הוכח לי על ידי המבקשים כי נסיבות העניין אינן כלולות במצבים הנזכרים בתקנה זו המאפשרים לרואה חשבון ליתן חוות דעת מומחה מבלי שיחשב כמפר תקנות אלה. מכל מקום, אף אם עלול להתקיים מצב היוצר "חזקת ניגוד עניינים" אצל רואה החשבון, כאמור בתקנה 3 בתקנות ניגוד עניינים, הרי שנושא זה, כמו כל נושא המשקל שיש לייחס לחוות דעתו רואה החשבון, ישקל על ידי בית המשפט בעת מתן פסק הדין. מכל הטעמים המפורטים לעיל אני סבור כי אין לקבוע שחוות הדעת של רואה החשבון אשר הוגשה מטעם הנתבעים אינה קבילה כחוות דעת של מומחה, ומאידך – אני סבור כי לגבי משקלה של חוות דעת זו יהיו הצדדים זכאים לטעון בסיכומיהם, ונושא זה יוכרע במסגרת פסק הדין.
אשר על כן, אני דוחה בזאת את בקשת המבקשים להוציא את חוות דעתו של רואה החשבון כמומחה מטעם הנתבעים מתיק בית המשפט.
אשר לבקשתם של המבקשים להתיר להם להגיש חוות דעת של מומחה מטעמם: לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הגעתי לכלל החלטה כי יש לדחות אף את בקשתם זו של המבקשים. על פי תקנה 129 בתקנות סד"א כאשר נקבע על ידי בית המשפט מועד להגשת תצהירי עדות ראשית, אזי המועד להגשת חוות דעת מומחה מטעם בעל דין הוא המועד שנקבע לשם הגשת תצהירי העדויות הראשיות. תצהירי העדויות הראשיות מטעם המבקשים הוגשו ביום 30.8.2010. המבקשים לא מסרו בבקשתם נימוק כלשהו, ואפילו דחוק, מדוע השתהו במשך למעלה מחמישה חודשים בהגשת בקשתם לאפשר להם לצרף חוות דעת מומחה לתצהירי העדות הראשית אשר הוגשו מטעמם. המבקשים לא נימקו בקשתם זו, ולא פירטו בה עובדות המצדיקות הענות לה. ככל הנראה מסיבה זו אף לא טרחו לתמוך את בקשתם בתצהיר. מתעורר הרושם כי רק לאחר שהוגשה ביום 9.2.2011 חוות דעת רואה החשבון מטעם הנתבעים במועד הגשת תצהירי העדות הראשית מטעמם, כחודש לפני המועד הקבוע לשמיעת ההוכחות בתיק זה, גמלה בלב המבקשים ההחלטה להגיש חוות דעת של מומחה מטעמם.
אין צורך להכביר מילים מדוע התרת הגשתה של חוות דעת מומחה מטעם המבקשים ימים ספורים לפני המועד הקבוע לשמיעת ההוכחות, מועד אשר נקבע עוד לפני זמן רב, עלול לגרום לעיכוב נוסף בבירור התובענה.
מכל מקום, התרת הגשת חוות דעת של מומחה מטעם המבקשים בשלב זה, לאחר שהנתבעים כבר הגישו תצהירי עדות ראשית וחוות דעת של מומחה מטעמם, תקנה למבקשים יתרון דיוני וראייתי בלתי הוגן שכן בפני המומחה מטעמם תהא מצויה חוות דעת המומחה מטעם הנתבעים.
אני סבור כי אין זה ראוי שתובע ימתין לקבלת תצהירי העדויות הראשיות וחוות דעת מומחה שהוגשו מטעם הנתבע, ורק לאחר מכן, כאשר התצהירים האלה וחוות הדעת הזו יהיו מונחים לפניו הוא יחליט לתקן את מחדליו, ולהגיש בקשה להתיר לו לצרף חוות דעת של מומחה מטעמו (והשוו: רע"א 1125/10 רכטר ייזום והשקעות בע"מ נ' ג.ש נורטון בנין והשקעות בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים, 4.3.2010) שם נקבע כי יש לדחות בקשה לזימון עד שהוגשה בשיהוי). מצב דברים זה מנוגד אף לתכלית החקיקתית המונחת ביסודה של תקנה 129 בתקנות סד"א. יתר על כן: הענות לבקשת המבקשים במקרה זה עלולה לגרום לעיוות דין, ומכל מקום – כרוך עימה שיבוש חמור בניהולה ובירורה התקינים של התובענה.
סיכומם של דברים – הבקשה נדחית על כל חלקיה. בנסיבות אלה הנני מחייב את המבקשים לשלם לנתבעים (שניהם יחד, בחלקים שווים בניהם) הוצאות ושכ"ט עורכי דין בגין בקשה זו בסך כולל של 3,000 ש"ח. משלא הוגשה תגובה על ידי התובעים 1-2 לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות לטובתם.
המזכירות תמציא עותק מהחלטה זו לבאי כח הצדדים בדואר רשום ובאמצעות הפקסימיליה.
ניתן היום, כ"ז אדר א תשע"א, 03 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.