אביר נ' מדינת ישראל

החלטה

1.לפני בקשת רשות ערעור על ארבע החלטות שניתנו על ידי בית משפט השלום בנתניה ביום 18.2.14 (כב' השופטת ס' קולנדר-אברמוביץ),18.2.14, במהלך דיון שהתקיים במעמד הצדדים, כדלקמן –

2.החלטה הדוחה את בקשת המבקש לעיון במסמכים לפי תקנה 114 לתקסד"א – בימ"ש קמא קבע כי בדיון קודם התובע הודה שהוא קיבל את כל תצהירי הנתבעת. ב"כ הנתבעת טען שהוא שלח את כל התצהירים, על נספחיהם למבקש באמצעות שליח ולפיכך נקבע המועד להוכחות. משהעלה התובע את הטענה כי לא קיבל לידיו את כל המסמכים, לראשונה בדיון שנקבע להוכחות, בקשתו נדחית (עמ' 6 לפרוטוקול).

לטענת המבקש נפלה שגגה בהחלטת בימ"ש קמא, עובדתית – המשיבה לא הוכיחה שכל המסמכים הועברו לידיו. תצהירי המשיבה הגיעו לידיו שלושה ימים בלבד לפני הדיון שנקבע ליום 18.2.14, באיחור, ומבלי שצורפו אליהם כל המסמכים העולים מהתצהירים. ומשפטית – הבקשה לא הוגשה באיחור, מה גם שעל פי תקנות 113-114 לתקסד"א ניתן להגישה "בכל עת".

על פני הדברים, נראה כי יש ממש בטענה, בכפוף לכך שאכן מדובר בבקשה לעיון במסמך שנזכר בתצהירים מטעם המשיבה, ואם אכן התצהירים נמסר לידי המבקש רק ביום 15.2.14, כשלושה ימים בלבד לפני מועד ההוכחות.

לעניין זה נדרשת התייחסות המשיבה.

מבלי לקבוע מסמרות, מוצע לצדדים להסכים על העברת המסמכים לגביהם מתייחסים תצהירי הנתבעת שנמסרו למבקש ביום 15.2.13 לעיון המבקש.

תגובת המשיבה לבקשה בעניין זה תוגש בתוך 5 ימים מהמסירה.

לגבי יתר ההחלטות נושא הבקשה, דין הבקשה להידחות כמפורט להלן –

3.החלטה לפיה על המבקש לענות תשובות קצרות לשאלות שנשאל במסגרת חקירתו הנגדית (עמ' 8 לפרוטוקול).

טוען המבקש, כי רצה להמשיך ולהשיב לשאלה שנשאל, תשובתו רלוונטית, אך בימ"ש קמא סרב לאפשר לו לעשות כן ללא כל נימוק, ובכך שגה.

דין הבקשה להידחות. מדובר בהחלטה בעלת אופי דיוני מובהק, הנוגעת לניהול הדיון, וכלל הוא שערכאת הערעור לא תתערב בהחלטות מסוג זה (ראו למשל רע"א 7085/13 גולדבלט נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (19.11.13). גם לגופו של עניין לא מצאתי כי שגה בימ"ש קמא בהחלטתו, כאשר המבקש ביקש להרחיב בתשובותיו לשאלה שנשאל במסגרת חקירה נגדית, כאילו היה בחקירה ראשית.

4.החלטה הדוחה את בקשת המבקש לביטול החלטה קודמת מיום 23.9.13. בהחלטה זו נדחתה בקשת המבקש להורות למשיבה להמציא אינדקס מסמכים ודו"ח פעולה, לאחר שהמשיבה הודיעה שהם אינה בידיה. לטענת המבקש, במהלך חקירתו את הגב' גור אשר שימשה כמנהלת אצל המשיבה עלה שהמסמכים הללו נמצאים בידיה, בניגוד להודעתה, ועל כן ביקש המבקש לבטל את ההחלטה מיום 23.09.13, ולהורות למשיבה להמציא את המסמכים המבוקשים.

בימ"ש קמא, כאמור, דחה את הבקשה בנימוק שמעדותה של הגב' גור לא עלה שקיימים המסמכים ואין מקום לביטול ההחלטה, מה גם שהיה על המבקש לבקש רשות לערער על אותה החלטה, ולא לבקש ביטולה (עמ' 25 לפרוטוקול).

מעבר לכך שגם החלטה זו הנה החלטה דיונית במהותה, מסוג ההחלטות בהן לא תתערב ערכאת הערעור, הרי שלאחר שעיינתי בחקירתה של הגב' גור, גם לגוף העניין לא מצאתי כי נפלה שגגה תחת ידי בימ"ש קמא. תשובות הגב' גור אינן עומדות בסתירה לאמור בתגובת המשיבה לבקשה להמצאת המסמכים, ודין הבקשה להידחות אף בעניין זה.

5.החלטת בימ"ש קמא שלא להתיר את השאלות לגב' פשייב מהטעם שהן אינן רלוונטיות.

לטענת המבקש שגה בימ"ש קמא בהחלטתו. בעבר ביקש המבקש מבימ"ש קמא להורות על מחיקת סעיפים בכתב ההגנה מטעם המשיבה, לרבות ביחס לגב' פשייב, מהטעם שהם אינם רלוונטיים. בקשתו נדחתה בהחלטה מיום 4.3.123, ומכאן כי בימ"ש קמא סבר שעניין זה רלוונטי לתביעה. החלטת בימ"ש קמא נושא הבקשה סותרת את החלטתו הקודמת.

מעיון בפרוטוקול קמא מיום 18.2.14 עולה, כי תחילה איפשר בימ"ש קמא למבקש לחקור את הגב' גור בעניין הגב' פשייב (עמ' 27 לפרוטוקול), אך לאחר שמיעת השאלות ותשובות הגב' גור, סבר בימ"ש קמא כי השאלות אינן רלוונטיות לנושא התביעה (עמ' 38 לפרוטוקול). מדובר בהחלטה שבשיקול דעת בימ"ש, הנוגעת לאופן ניהול הדיון לפניו ולא מצאתי כי יש מקום להתערב בה.

6.סיכומו של דבר

הבקשה נדחית ככל שהיא מתייחסת להחלטות כמפורט בסעיפים 3-5 לעיל.