אביקזר נ' גונדו ואח'

פסק דין

לפניי תביעה לפיצוי התובע בגין נזק שנגרם לרכבו כתוצאה מתאונה שארעה ביום7.11.11 בכניסה לחניון מסחרי בקריית יובל בירושלים.

2. הצדדים חלוקים לגבי אופן קרות התאונה כאשר מחד טוען התובע כי בעת שנכנס לחניון יצא רכב הנתבעים מחניה בנסיעה לאחור והתנגש בצידו הימני האחורי של רכבו ומאידך טוענים הנתבעים כי הנתבע 1 עמד כשלפתע רכב התובע שנסע מאחוריו יצא לעקיפה ופגע בדופן האחורית ברכבם.

3.בדיון שהתקיים בפני היום נחקרו התובע, הנתבע 1 ועד מטעם הנתבעים.

4.בחקירתו טען התובע כי נכנס לחפש חניה, בשעה אחת אחר הצהריים. התובע תיאר את המקום "באמצע הכביש יש פניה חצי עיגול ימינה ומכוניות חונות משני הצדדים והכביש הוא חד סטרי". לטענת התובע מאחוריו ומלפניו היו כלי רכב. הנתבע 1 יצא מהחניה ונתן לו מכה. לטענת התובע הנתבע 1 היה מבוהל משום שהוא פחד שהוא פגע במעלון. התובע אישר כי לא ראה את התאונה אלא הרגיש שקיבל מכה ולטענתו הנתבע 1 המשיך בנסיעה, התובע צפר לו ואז הנתבע 1 נעצר. התובע שלל האפשרות כי הנזק ברכבו נגרם כתוצאה מעקיפה בטענה כי לא יכול היה לתמרן ולזוז כי היו מכוניות משני הצדדים והמקום היה צפוף.

5.         הנתבע 1 העיד כי נכנס לחניון ונצמד. ראה רכב שמתכוון לצאת ולאחר שיצא החל הנתבע 1 להחנות את רכבו והתובע עקף אותו מצד שמאל שלו, נתן לו מכה עם הפח האחורי שלו. לטענת הנתבע 1 התובע לא עצר אלא המשיך לנסוע וחנה. לטענת הנתבע 1 לא היה לו צורך לנסוע לאחור כדי להיכנס לחניה. כשנשאל כיצד יתכן שהתובע לא פגע ברכב שיצא מהחניה השיב: "היא עדיין לא יצאה. היא רק נכנסה לרכב ואני עמדתי והמתנתי לה עד שתצא. הוא בא מאחורי ונתן לי מכה. הוא לא נתן סיבוב גדול ונתן לי מכה. אם הוא היה עושה סיבוב גדול הוא לא היה פוגע בי עם המשקוף שפיץ".

6.מטעם הנתבעים העיד גם חבר של הנתבע 1 שישב עמו ברכב. העד טען כי הם עמדו בכניסה לחניה, מישהו לפניהם יצא מהחניה והם רצו להיכנס במקומו. רכב שבא מאחוריהם עקף אותם ופגע ברכב שלהם בפינה השמאלית אחורית. אחרי שהוא פגע הוא המשיך לנסוע.

7.הוצגו בפניי גם תמונות הנזק ברכב התובע מהן ניתן ללמוד על פגיעה הנחזית להיות שפשוף בכנף האחורית המתחיל מעל הגלגל וממשיך קדימה.

מיקום הנזק ברכב התובע ואופיו מתיישב עם גרסת הנתבעים, שכן לאור השפשוף הנמשך מאחור קדימה נראה כי רכב התובע היה בתנועה שאם לא כן ובמידה והיה מדובר בפגיעה במהלך נסיעה לאחור של הנתבע 1, אזי היה מצופה למצוא ברכב התובע נזק מסוג מעיכה ולא שפשוף.

8. במקרה זה כל אחד מהצדדים מתאר מצב עובדתי שונה מהאחר כל שלפניי למעשה גרסה מול גרסה כאשר התביעה מבוססת בעיקרה על עדותו היחידה של התובע שהוא בעל דין.

כידוע, נטל ההוכחה ונטל השכנוע מוטלים על התובע. התובע אישר בחקירתו בפניי כי לא ראה את קרות התאונה אלא רק את סופה. לחיזוק גרסתו טען התובע כי במוסך נאמר לו שמדובר במכה שנתן לו מישהו שיצא מהחניה. אמרה זו כשלעצמה אינה מהווה ראיה ואין בה כדי לתמוך בגרסתו. מעבר לעדויות ותמונות הנזק אשר כאמור תומכות בגרסת הנתבעים, לא הביא התובע כל ראיה אחרת לתמיכה בגרסתו.

לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את גרסת הנתבעים לאופן קרות התאונה ומשכך אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע לשלם לנתבעים את שכר העד מטעמם כפי שנפסק בדיון בסך 350 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך 1,500 ש"ח.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, ט' אדר תשע"ד, 09 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.