אביטל נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

פתח דבר

ביום 22.7.09 ארעה תאונת דרכים, במהלכה פגע רכב בו נהג נתבע 2 (להלן: "הנתבע") ברכב התובעת. כתוצאה מהתאונה ניזוק רכבה של התובעת. במועד התאונה היתה נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת" או "חברת הביטוח") המבטחת של הרכב הפוגע.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על הנתבע. בסמוך לאחר הגשת התביעה הביעה הנתבעת רצונה לפצות את התובעת בגין נזקיה, ובד בבד עם הגשת כתב ההגנה שלחה לתובעת שיק בסכום הכולל את הנזק הישיר לרכב, שכר טרחת השמאי מטעם התובעת, ובנוסף את סכום האגרה ששילמה התובעת עם הגשת התביעה וכן 870 ₪ עבור שכ"ט עו"ד, בהתאם לתעריף המינימלי הקבוע בכללי לשכת עורכי הדין.

ואולם התובעת לא הסתפקה בפיצוי בסכום השיק ששלחה לה הנתבעת, שכן, לטענתה, נזקיה עולים על סכום זה, הואיל ושילמה לעורכת הדין שאת שירותיה שכרה לשם טיפול בקבלת הפיצוי מן הנתבעים שכ"ט בסכום של 4,640 ₪. בנוסף היא תובעת פיצוי בגין שני ראשי נזק נוספים: סכום של 300 ₪ עבור "טיפול באיתור הנתבע ופגישה עימו במוסך", וסכום של 200 ₪ בגין "אובדן ימי עבודה בעת תיקון הרכב במוסך".

הנתבעים טענו בכתב ההגנה, כי הסכום הנתבע עבור שכ"ט עו"ד הינו "מוגזם ובלתי מתקבל על הדעת בעליל בהתחשב בסכום הנזק נשוא התביעה המהווה שכ"ט בשיעור 276% מסכום הנזק הישיר ושכ"ט השמאי ולאור מהותה של התביעה המתבררת בסדר דין מהיר, יש בה כדי להעיד על חוסר תום ליבה של התובעת".

התשתית העובדתית

התשתית העובדתית ביחס לנסיבות התאונה ולאירועים שהתרחשו לאחריה פורטה על ידי התובעת בתצהיריה ובעדותה. הנתבע בחר שלא להעיד, ועל כן גרסת התובעת לא נסתרה, והיא תשמש כבסיס להכרעתי בתביעה זו.

התובעת מסרה, כי התאונה התרחשה כאשר הרכב בו נהג הנתבע עמד מאחוריה, ולפתע יצא לעקיפה משמאל ופגע ברכבה. הנתבע לא עצר על מנת להחליף עימה פרטים, אלא נמלט מן המקום. היא רשמה את פרטי רכבו, והצליחה לאתרו באמצעות ידיד חוקר. השתלשלות האירועים מכאן ולהבא תוארה על ידיה כדלקמן:

"התקשרתי אליו הביתה, הוא התנהג בצורה מאוד אלימה מילולית, הכחיש והכל. ניסיתי דרך סוכן הביטוח לפנות אליו. נכון שהנזק הוא לא גדול. אחרי שראיתי שאין עם מי לדבר, וגם סוכן הביטוח מצא שאין עם מי לדבר, כי הוא היה מאוד לא סימפטי, לא הייתה לי ברירה אלא לפנות למשרד עו"ד, ורק על העיקרון כדי לקבל את מה שמגיע לי. לא בגלל שזה 1200 ₪. יכולתי גם מראש לוותר על הסכום הזה, אבל למה? בן אדם פגע בי וברח. עובדה שרק אחרי שעו"ד פנתה אליו הוא הודה והסכים לבוא למוסך כדי לראות ולשלם. הוא לא הסכים עם בעל המוסך על גובה הנזק, ואז התחילה שוב השרשרת של ההתחמקויות. האופציה היחידה שהייתה לי היא רק דרך משרד עו"ד" (עמ' 3 שו' 16-24).

עם פנייתה של התובעת לעו"ד שרונה עמרן, שלחה עו"ד עמרן ביום 19.10.09 מכתב התראה לנתבע (נספח ב' לכתב התביעה), בו דרשה ממנו לשלם את הנזק הישיר לרכב התובעת, את עלות שכ"ט השמאי, וכן 600 ₪ "הוצאות איתור ובטיפול ובתיקון המכונית", ובנוסף שכ"ט עו"ד בשיעור 500 ₪ ומע"מ. עוד ציינה במכתבה, כי הגשת תביעה תגדיל את הסכום הנתבע עקב עלויותיה.

הנתבע השיב לעו"ד עמרן במכתב מיום 5.11.09 (נספח ג' לכתב התביעה), בו הכחיש את גובה הנזק, והביע נכונות להיפגש עם התובעת במוסך על מנת לבחון את טענותיה.

בהמשך הוחלפו מספר מכתבים בין עו"ד עמרן לבין הנתבעת, במסגרתם התבקשה עו"ד עמרן להעביר אל הנתבעת מסמכים שונים הנחוצים לה לשם בדיקת דרישתה של התובעת לפיצוי. עו"ד עמרן לא העבירה לנתבעת את כל המסמכים שנדרשה להעביר.

ביום 8.2.10 הוגשה תביעה זו. לתביעה צורף אישור מטעם המבטחת של רכב התובעת בדבר אי הגשת תביעה בגין נזקי התאונה (נספח ד' לכתב התביעה).

כאמור, ביחד עם כתב ההגנה שלחה הנתבעת לתובעת שיק בסכום של 2,910 ₪. הנתבעת טענה, כי השיק נשלח בשלב זה הואיל ורק עם קבלת כתב התביעה קיבלה לידיה את אישור אי הגשת התביעה; ובנוסף רק באותו שלב, דהיינו לאחר קבלת כתב התביעה, קיבלה אישור מן הנתבע לבצע את התשלום, לאחר שעד אותו שלב טען הנתבע להיעדר נזק לרכב התובעת.

דיון

המחלוקת היחידה בין הצדדים, אשר בגינה נוהל הדיון, הינה מחלוקת בנושא שכ"ט עו"ד לו זכאית התובעת. אמנם בכתב התביעה נתבעו שני ראשי נזק נוספים בגינם לא הציעו הנתבעים פיצוי, דהיינו טיפול באיתור הנתבע ואובדן ימי עבודה, שהסכום הנתבע עבורם הינו 500 ₪ בסך הכל, אולם ראשי נזק אלה לא הוכחו, ועל כן לא יפסק עבורם פיצוי.

התובעת טענה, כי יש לפסוק לזכותה את מלוא שכר הטרחה הנתבע, אחרת תצא בחסרון כיס אף שאינה אשמה בתאונה. לטענתה, מדובר בשכר טרחה סביר, וגם עורכי דין אחרים אליהם פנתה דרשו סכומים דומים תמורת טיפול בענין. התובעת הדגישה, כי נאלצה לפנות לעורכת הדין נוכח העובדה שהנתבע ברח ממקום התאונה מבלי למסור לה את פרטיו, ולא שעה לפנייתה, ואף לא לפניית סוכן הביטוח שלה, לפצותה עבור הנזקים. רק בעקבות פנייה של עורכת דינה נאות לפגוש אותה במוסך, אך גם לאחר מכן התכחש לנזק שגרם.

התובעת תקפה את החלטת הנתבעת שלא לאשר לה תשלום של מלוא שכר הטרחה ששילמה. לטענתה נובע הדבר מרצון של חברת הביטוח להקטין את התשלומים שהיא משלמת, וזאת "כדי להעשיר את קופתה שלה", תוך שימוש בכוחה הרב. התובעת הוסיפה, כי אי פסיקת מלוא שכר הטרחה תרתיע אנשים מהגשת תביעות לקבלת כספים המגיעים להם, ומי שיצאו נשכרות יהיו חברות הביטוח.

הנתבעים טענו, כי הנתבעת הודתה באחריותה עוד בטרם הגשת התביעה, ואולם הואיל ולא קיבלה מהתובעת את כל המסמכים הדרושים לבירור חבותה, כנדרש בסעיף 27 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"), לא שילמה לתובעת. רק עם הגשת התביעה קיבלה את מלוא המסמכים הנדרשים, ואז שלחה לתובעת שיק, הכולל גם אגרה ושכ"ט עו"ד כקבוע בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000 (להלן: "כללי הלשכה"). הנתבעים הוסיפו, כי גובה שכר הטרחה הנתבע, דהיינו 4,640 ₪, אינו פרופורציונלי ביחס לסכום הנזק – 1,180 ₪ בתוספת 500 ₪ עבור שכ"ט שמאי; וכי תשלום שכ"ט עו"ד בשיעור כזה הינו מנוגד לחובת התובעת להקטין את נזקיה.