אבזאך נ' מדינת ישראל

החלטה

כללי

1.לפני בקשה לביטול צו הפסקה מנהלי (להלן: "צו ההפסקה"), שניתן ביום 29.12.11, לפי סעיף 20 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק רישוי עסקים").

 2.צו ההפסקה ציווה על המבקש לסגור לאלתר ולהפסיק את העיסוק בעסק, שהינו עסק למכירת מזון לפי פריט 4.7 (ב) לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי) התשנ"ה -1995 (להלן: "צו רישוי עסקים") ולמכירת משקאות משכרים לצריכה במקום לפי פריט 4.8 לצו רישוי עסקים (להלן: "העסק").

 העסק נמצא במקרקעין הידועים כחלקה 14 בגוש 6084, בכביש בית דגן -רמלה ראשון לציון (להלן: "המקרקעין"), העסק מתנהל ללא רישיון עסק, והמבנה בו מתנהל העסק נבנה ללא היתר בניה. יצוין כי המבנה נבנה במקרקעין בסמוך לבית מגורי המבקש ומשפחתו.

 טענות המבקש

 3.המבקש טען כי בעסק נמכרים דברי מזון ארוזים וסגורים ומשקאות קלים וחריפים. לטענת המבקש, מדובר בקיוסק לפי פריט 4.7 (א) לצו רישוי עסקים, ולא בעסק בו מיוצר מזון, השתייה נמכרת בבקבוקים סגורים, לא מתבצעת הגשת משקאות חריפים לשתיה במקום, והשולחנות בעסק מיועדים ללקוחות הממתינים לשרות ולא לצורך הסעדתם.

4.המבקש טען כי צו ההפסקה ניתן שלא כדין, על בסיס עובדות שגויות, ומשיקולים זרים ולא עניינים. תכלית סעיף 4.7 (א) לצו רישוי עסקים הינה הבטחת בריאות הציבור, קרי, הבטחת תנאים תברואתיים נאותים, ובעסק נמכרים רק פריטים ארוזים של חברות ידועות, שנבדקו ואושרו על ידי משרד הבריאות.

5.המבקש טען כי בדו"ח הפקח, שבהתבסס עליו ניתן צו ההפסקה, לא מפורט תיאור העסק ופעילותו כמתחייב מהדין, ובהתעלמות מהעובדה שמדובר בעסק שמשולמת בגינו ארנונה. 

6.המבקש טען כי צו ההפסקה הוצא בחופזה, בלא שנשקלו כל השיקולים הרלוונטיים, תוך פגיעה קשה בזכויות חוקתיות המוקנות לו על פי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק חופש העיסוק, ותוך התעלמות מנסיבותיו האישיות המיוחדות בהיותו אסיר משוחרר המעוניין לשקם את עצמו ולפרנס את משפחתו.

 7.המבקש טען כי המשיבה הפרה את עקרון השוויון, מאחר שבעיר ראשון לציון פועלים עסקים רבים ללא רישיון.

 8.עוד טען המבקש כי פנה לאדריכל לשם הסדרת רישוי העסק, והסיכוי כי יינתן רישיון לעסק הוא יותר מסביר.

 טענות המשיבה

 9.המשיבה התנגדה לבקשת המבקש, וטענה כי העסק מתנהל במבנה שנבנה ללא היתר בנייה, וכן נבנתה ללא היתר מרפסת עץ הצמודה לעסק, וזאת על קרקע חקלאית השייכת למדינת ישראל.

 10.המשיבה טענה כי המבקש פנה למהנדס להכנת בקשה לקבלת רישיון עסק רק ביום 8.1.12, לאחר מועד צו ההפסקה, והדבר מעיד שהרישיון לעסק אינו נמצא בהישג יד.

 מאחר שהמבנה בו מתנהל העסק נבנה ללא היתר בניה, יהיה על המבקש לקבל היתר לשימוש מסחרי, המהווה שימוש חורג מייעודם של המקרקעין, וכן לקבל את הסכמת מינהל מקרקעי ישראל.

 11.המשיבה טענה בתגובתה כי העסק בנוי בשולי כביש 44, שהינו דרך בין-עירונית, דו-מסלולית, כביש העמוס בכל שעות היממה, והמהירות הנסיעה המותרת בו הינה 90 קמ"ש .

 הצבת העסק בצד הדרך המהירה מהווה מפגע בטיחותי, מאחר שהגישה אליו מסכנת את הנוסעים בכביש ועלולה לגרום לתאונת דרכים.

 המשיבה צירפה לתגובתה מכתבים של רפ"ק שלי שאול מאגף התנועה במתנ"א מרכז ושל אינג' מרק שיר, מהנדס תנועה באגף התנועה במשטרת ישראל מרחב שפלה.

 12.המשיבה טענה כי מאחר שבעסק נמכרים משקאות משכרים, יש בזמינות המשקאות לנהגים פתח לצריכתם, בין אם בזמן חניה במקום ובין אם במהלך נסיעתם.