פסק דין
בפניי תביעה שעניינה רשלנות עו"ד, אשר לטענת התובע הסבה לו נזקים כספיים.
עפ"י ההסדר הדיוני, אותו הגישו הצדדים, ניתן פס"ד בשאלת גובה הנזק בלבד, וזאת לאחר שהצדדים הסכימו, כי שאלת אחריותו של הנתבע, אשר שימש כעו"ד של התובע, אינה שנוייה במחלוקת.
עפ"י סיכומי הנתבע, למעשה גם אם גילה רשלנות בהתנהלותו, כעו"ד שייצג את הנתבע בתביעות שהוגשו על ידו, הלכה למעשה לא גרם לתובע כל נזק כספי בפועל, ואם נגרם נזק כלשהו – נזק זה הינו במישור של עוגמת נפש בלבד, אותו מעריך הנתבע בסיכומיו בסכום של 1,000-2,000 ₪ בלבד.
כאן המקום לומר, כי אין מחלוקת, כי ככתוצאה ממחדלי הנתבע, נמחקה תביעתו של התובע לפיצוי נזקי גוף, אשר הוגשה באמצעות הנתבע כעו"ד של התובע לבימ"ש השלום בחיפה בפני השופט ווגנר (להלן: "התביעה הראשונה").
ואולם בסופו של יום נעתר ביהמ"ש, בכפוף לתשלום ההוצאות ולאחר שב"כ התובע הנוכחי הגיש בקשה לביהמ"ש לביטול "רוע הגזירה" והמחיקה וביהמ"ש נעתר לבקשה.
אודה על האמת, לא ברור לי כלל ועיקר מדוע תובע אפוא התובע סכום של 40,000 ₪ בגין הנזק שנגרם עקב מחיקת התביעה הראשונה עקב אי התייצבות לדיון ביום 1.6.08.
התיק עדיין תלוי ועומד בביהמ"ש ואף נקבע להוכחות בדצמבר בפני כב' השופט וגנר. העובדה שכב' השופט וגנר מצא לנכון להציע הצעה כזו או אחרת בתיק שנמחק, אינה משנה את נתוני התיק.
מדובר בהצעה שניתן לקבל אותה או ניתן לא לקבל אותה וחזקה על ביהמ"ש, כי לאחר שמיעת הראיות יפסוק לתובע את הסכום המגיע לו, אם מגיע לו.
בנסיבות האלה, לא מצאתי הצדקה לפיצוי ראש הנזק של 40,000 ₪ בגין הנזק שנגרם כביכול עקב מחיקת התביעה הראשונה כדרישת התובע וזאת לאחר שהוברר, כי ההליכים כבר חודשו מהמקום שבו הופסקו, ולכן לא נגרם כל נזק.
גם נושא ההוצאות שהיה צריך לשלם לצדדים, תנאי לביטול המחיקה והחייאת ההליכים בתביעה הראשונה, שולם ע"י הנתבע (והתובע מציין זאת) ואין על זה מחלוקת, ולכן גם ראש נזק זה אינו בר פיצוי משהנתבע למעשה שילם נזקים אלה בפועל.
עם זאת, העובדה היא שב"כ התובע הנוכחי הוא זה שהגיש את הבקשה לביטול פסה"ד בפני כב' השופט וגנר, בקשה שבסופו של דבר התקבלה, ועלות שכ"ט עו"ד בטיפול בבקשה לביטול פס"ד הייתה בשיעור של 4,000 ₪ כעולה מסיכומי התובע ויש לציין, כי בכתב התביעה צויין סכום של 3,500 ₪ בלבד.
אשר על כן, מצאתי לנכון לפסוק לתובע בראש נזק זה בגין הצורך של בא כוחו הנוכחי להגיש בקשה לביטול פסה"ד בתביעה הראשונה, בסך של 3,500 ₪.
לגבי התביעה השנייה, כאן המדובר בתביעה שהגישה עו"ד עילית איסק פארי כנגד התובע בגין אי תשלום שכ"ט עו"ד. מדובר בשכ"ט עו"ד הנוגע לתביעה שנמחקה ע"י השופט וגנר (ת"א 3304/03), וכן בשכ"ט עו"ד בנוגע לת"פ של אביו של התובע.
התובע פנה לנתבע לצורך קבלת ייצוג משפטי והגשת כתב הגנה.
לאור אי הגשת כתב הגנה והתייצבות לדיון ניתן פס"ד לחובת התובע, אשר נאלץ לאחר פתיחת תיק הוצל"פ להגיע להסדר תשלום עם עו"ד איסק.
לטענת התובע, מחדלי הנתבע הביאו לעיקולים והליכי גבייה נוספים שבמהלכם שילם סכומים רבים, לרבות התחייבויות לתשלום שכ"ט עו"ד לעו"ד הנוכחי.
הנתבע בסיכומיו מבהיר, כי מדובר בנזק מיוחד והתובע לא צירף לכתב התביעה או סיכומיו כל ראייה בגין הסכומים ששילם לעו"ד איסק פארי. בהעדר אסמכתא, יש לדחות דרישות אלה. עוד מפנה הנתבע לכך, כי בעוד שבכתב התביעה נתבע סך של 10,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו עקב אי הגשת ההגנה בתביעה השנייה, הרי שבסיכומים הפך להיות הסכום סך של 20,000 ₪ (סעיף 45 לסיכומי התובע).
ככל שמגיע אפוא פיצוי, הוא לא יכול להיות יותר מ- 10,000 ₪ שנתבעו בכפוף לאסמכתא.
בסעיף 28 לסיכומיו מציין הנתבע: