אבו שאח נ' ותד ואח'

החלטה

זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחדרה (השופטת קרן אניספלד) מיום 22.11.13 לדחות את הבקשה להפניית שאלות הבהרה למומחה המוסכם. המשיבים 2-8 מתנגדים לבקשה.

בפני בית המשפט קמא עומדות שתי תביעות: תיק 26450-11-10 שהוא תביעת משיב 1 נגד המבקש לצו מניעה, בה הוגשה תביעה שכנגד, אשר במסגרתה הגיש המבקש תביעה שכנגד, בה ביקש לתקן פער נטען בין היקף הזכויות הרשומות לבין היקף הזכויות הנטענות; תיק 29504-03-11 שבו נדונה תביעה לפירוק השיתוף, בה ביקש המבקש להגיש תביעה שכנגד ותביעתו נדחתה.

המבקש מלין על כך שבית המשפט קבע שחלק מהשאלות מכוון לטענת המבקש על אודות קיומו של פער בזכויות, וקביעת המומחה שחוות דעתו וההצעה הגלומה בה ניתנים על פי הזכויות הרשומות. בית המשפט הוסיף שהבקשה להגיש תביעה שכנגד נדחתה בפני ב"כ המבקש ביום 9.1.12. נקבע שכל טענה על פער בזכויות לא תישמע בהליך זה ואינה נושא להפניית שאלות למומחה. עוד נקבע, שאין בפני בית המשפט תביעה להצהרה שבעלותו של המבקש במקרקעין שונה מהרשום.

בקביעה האחרונה, שאין בפני בית המשפט טענה של המבקש לפער בין הזכויות, טעה בית המשפט קמא. הטענה מצויה בפניו על דרך של תביעה שכנגד.

יש להניח שהתקלה בפני בית המשפט נוצרה בין היתר משום שהחלטה על מינוי המומחה ניתנה ביום 9.1.12, ואילו החלטה על איחוד התיקים ניתנה ביום 12.1.12, לאחר מינוי המומחה.

אני דוחה את טענת המשיב 2 שהבקשה מופנית כלפי ההחלטה מיום 9.1.12. הבקשה מופנית כלפי ההחלטה שצויינה לעיל.

המשיבים שהשיבו טוענים שההחלטה על איחוד הדיון בתיקים והעברת הדיון בתיק הנדון בחיפה לחדרה, היא החלטה מוטעית. נטען, שלפי סעיף 49 לחוק בתי המשפט מוסמך נשיא בית המשפט להעביר הליך לבית משפט אחר באותו איזור ותקנה 520 קובעת שניתן לאחד דיונים בבית משפט אחד. נטען, שנשיא בית המשפט שלפי הטענה נתן את ההחלטה להעביר ולאחד טעה ולא היה מוסמך, כי התיק לא היה תלוי בפניו ומשום שהתביעה אותה מבוקש להעביר לא הוגשה כדין לבית משפט השלום.

דין טענות אלה של המשיבים להידחות. ההחלטה על איחוד הדיון מיום 12.1.12 ניתנה על ידי השופט אייל דורון ולא על ידי הנשיא. ממילא ניתנה רק לפי תקנה 520, בענין שהיה תלוי ועומד בפניו. אני דוחה את הטענה שיש לראות את בית המשפט קמא כמי שראה עצמו לא מוסמך לדון בתביעה הנגדית. בית המשפט לא אמר כך. לא ברור שבית משפט השלום אינו מוסמך לדון בתובענה שכנגד, העוסקת בבעלות במקרקעין, לאור הוראת סעיף 51 (א) (4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמד-1984, לפיו מוסמך בית משפט השלום לדון ב"תביעה-שכנגד לתביעה אזרחית שנושאן אחד או שהן נובעות מאותן הנסיבות". על הכל, המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 12.1.12 חלף זה כבר, ולא הוגשה בקשה. גם בית המשפט קמא פעל על פי ההנחה שהחלטת האיחוד תקפה ולכן ציין את שני התיקים כנדונים בפניו.

על כן, כפי שציינתי, טעה בית המשפט בכך שאמר שתביעה באשר לפער בזכויות אינה מונחת לפניו. בית המשפט קמא לא טעה בכך שקבע שאין לשאול את המומחה, שמונה במסגרת התביעה לפירוק השיתוף, שאלות באשר לפער הנטען בזכויות הנטען בתביעה שכנגד בתובענה שצורפה לאחר מינויו. המומחה אינו צריך לדון בפער בין הזכויות. בדין קבע המומחה שחוות דעתו והצעתו ניתנים לפי הזכויות הרשומות. כך עליו לפעול.

על כן, אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ז אדר תשע"ד, 16 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.