אבו ריזק(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

ערר כנגד החלטת בית משפט השלום ברמלה (כב' השופטת ש.קיסר) במ"ת 6280-05-10 במסגרתה הורה על שחרורו של העורר למעצר בית מלא ודחה בקשת העורר לאפשר יציאתו לעבודה ולהסתפק במעצר בית לילי.

1.כעולה מכתב האישום שהוגש כנגד העורר בתאריך 29.4.10 הגיעו מספר שוטרים לדירת הוריו של העורר ברמלה לצורך חיפוש ואיתור אמצעי לחימה. לאחר שנמצאו מספר אמצעי לחימה החל העורר לאיים על השוטרים "אני אזיין אתכם, חכו תראו מי אני, אתם תשלמו על זה שבאתם לחיפוש".

בהמשך תקף העורר את השוטר יגאל שהגיע למקום במסגרת תפקידו באופן שחבט בפניו באמצעות אגרופו. משניסה שוטר אחר לעזור לשוטר יגאל, תקף הנאשם את השוטר יגאל והאחר בכך שתפס בידו של אחר, דחף את שניהם והפילם לקרקע. כתוצאה מכך נחבל השוטר האחר חבלה של ממש.

בהמשך הגיע למקום מי שמופיע בכתב האישום כנאשם מספר 2, בניסיון להגיע לעבר השוטרים. הנאשם תקף שוטר נוסף (מישל) בכך שדחף אותו.

2.במקביל להגשת כתב האישום נתבקש מעצרו של העורר עד תום ההליכים. ב"כ העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ועתר לשחרורו של העורר לחלופת מעצר.

בהחלטה מנומקת שניתנה על ידי בית משפט קמא התייחס בית המשפט לאירוע וציין כי מדובר באירוע חמור המלמד על מסוכנות לציבור ועל חוסר רתיעה ושליטה בביצוע עבירות בנסיבות כגון אלה.

באשר לעורר, ציין בית המשפט כי מדובר בעורר בעל עבר פלילי בעבירות רכוש ואלימות. ב- 1998 הורשע בשתי עבירות של תקיפה ואחזקת סכין. ב- 2002 הורשע בעבירה של גניבת רכב. בהרשעה נוספת משנת 2002 הורשע בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. ב-2009 הורשע בעבירה של אחזקת אגרופן או סכין.

במכלול הנסיבות הגיע בית משפט קמא למסקנה כי מדובר במעשי אלימות חמורים והפנה עניינו לשירות המבחן על מנת שיחווה דעתו אם ניתן להפחית מסוכנותו בדרך של חלופת מעצר.

תסקיר שירות המבחן מפרט נסיבותיו האישיות של העורר. קצינת המבחן מציינת כי במהלך השיחה עם העורר הוא הביע מצוקה קשה סביב היותו נתון במעצר, הרבה לבכות, וביטא חרדה מההשלכה שתהיה למעצרו הן ברמה הרגשית והן ברמה הכלכלית.

העורר ביקש לחזור למקום עבודתו. קצינת המבחן אינה שוללת את האפשרות כי התנהגותו האלימה של העורר באה על רקע האירוע הקשה של החיפוש בבית הוריו בגינו לא הצליח לרסן את עצמו או להפעיל שק"ד הולם. קצינת המבחן התרשמה כי מדובר באירוע שככל הנראה לא משקף את התנהגותו ואורח חייו בשנים האחרונות והיא סברה כי רמת הסיכון פחתה.

בסופו של תסקיר המליצה על שחרור לחלופת מעצר בביתו ולאפשר לו לעבוד כל יום ולהסתפק במעצר לילי.

בית משפט קמא הורה על שחרורו של העורר למעצר בית ודחה את הבקשה לאפשר יציאתו של העורר לעבודה.

על החלטה זו נסב הערר שבפני.

3.ב"כ העורר סומך טיעוניו על תסקיר המעצר ומבקש לאמץ את המלצתו של שירות המבחן. הסנגור זימן לבית המשפט את מעסיקו של העורר, עובר למעצרו. המעסיק הביע שביעות רצונו מהעורר והודיע כי הוא מוכן להעסיקו במוסך בפיקוחו.

ב"כ המשיבה מתנגד בתוקף לבקשה וסומך טיעוניו על בש"פ 2658/02 יוסף גדיר נ' מדינת ישראל שם קובע בית המשפט העליון כי התנהגות אלימה כלפי שוטרים משקפת חריגה קיצונית מהתנהגות נורמטיבית ומבטאת יחס של בוטות ואי הכרה במרות הסדרי המשפט בחברה ומעמידה בספק את האמון שניתן לרכוש לנאשמים המבצעים עבירות כגון אלה.

בלשונו של בית המשפט:

"פגיעה אלימה באנשי חוק מבטאת מסוכנות החורגת מגדר חשש לאלימות גרידא ולפיכך נדרשים טעמים משכנעים שיש בהם כדי להצדיק שחרור בחלופת מעצר אשר תבטיח שמירה על החוק וקיום צווי בית המשפט ותשיג את מטרת המעצר".

התלבטתי אם לקבל את הערר או לדחותו וזאת בעיקר נוכח האמור בתסקיר והמלצת שירות המבחן. בנוסף, העורר נשוי ואב לילדים והותרתו בתנאי מעצר הבית תמנע ממנו את האפשרות להתפרנס ולכלכל את בני ביתו.

לצידה של המדינה עומד עברו הפלילי של המשיב, אפילו שבחלקו הוא עבר רחוק והתנהגותו הלכאורית על פי כתב האישום. המשיב שוחרר ב- 16.6.10 וטרם הוכיח כי ניתן ליתן בו אמון כי יקיים את תנאי מעצר הבית.