אבו ריא נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול החלטת קצין משטרה לאיסור שימוש ברכב. ההחלטה ניתנה ביום 6.3.11, לאחר שלנהג הרכב נרשם דוח המייחס לו נהיגה בזמן שכרות.

המבקש הינו הבעלים של הרכב, אחיו של הנהג. המבקש עותר לביטול ההחלטה מאחר ולטענתו ההחלטה פוגעת בו מאוד. כן טוען המבקש כי לא נערך לו שימוע בטרם ההחלטה.

באשר לשימוע, הרי הפקודה והתקנות קובעות את החובה למסירת הודעת השימוש לבעלים של הרכב, אולם אינן קובעות כי הבעלים יוזמן לשימוע בטרם יינתן צו איסור השימוש. סעיף 57א(ד)(1) אף קובע כי: "העתק מהודעת איסור השימוש יישלח לבעל הרכב, אם לא נמסר לו במעמד מסירת הודעת השימוש". דהיינו אין כל מניעה ממתן החלטה בדבר איסור שימוש מבלי לשמוע את הבעלים של הרכב.

לגופו של עניין קובע סעיף 57ב(ב) כי יש לבטל את הודעת איסור השימוש אם התקיים אחד מאלה:

1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).

לא אלה הנסיבות שבפניי. המבקש מסר לאחיו את רכבו בהסכמה ולא העלה כל טענה בדב רפעולה מיוחדת שביצע למניעת העבירה. החוק נועד להגביר את הפיקוח של בעלי הרכב על השימוש בו, ומובן כי קבלת בקשה לביטול איסור שימוש בכל מקרה של טענה כי העבירה לא בוצעה בידי המבקש, וכי איסור השימוש גורם לפגיעה במבקש, תביא לריקון החוק מכל תוכן. ראו לדוגמא דברי כב' סגן הנשיא השופט צמח בב"ש 10001/07 אסלאן נ' מדינת ישראל לפיהם, אם:

"יורה בית המשפט על החזרת כלי רכב בנימוק שמדובר במבקש חף מפשע, תם לב אשר שלילת הרכב פוגעת בו, בפרנסתו או ביכולת הניידות שלו, יחטא בית המשפט למטרה העיקרית של מלחמה בתאונות הדרכים ולפיכך האיזון הראוי יהיה לשקול את טובת הציבור בהעדפה גדולה יותר מאשר טובתו של היחיד".

לפיכך, אין כל עילה בחוק לביטול החלטת הקצין, אשר ניתנה כדין.

יחד עם זאת, בנסיבות מצאתי כי ניתן להסתפק באיסור השימוש ברכב לתקופה קצרה יותר מזו עליה הורה הקצין, ובהתחשב בכלל הנסיבות אני מעמיד את התקופה על 21 יום בלבד.

אשר על כן, יש להחזיר למבקש את רכבו בחלוף 21 יום ממסירתו למגרש האיחסון.

ניתנה היום, י' אדר ב תשע"א, 16 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.