אבו רומי נ' עירית ירושלים

החלטה

בפניי בקשה לפטור מהפקדת ערבון.

לטענת ב"כ המבקשת, שווי נשוא התובענה עומד על כעשרת אלפים שקלים ולכן אין זה סביר לחייב את המבקשת בהפקדת ערבון בסך של 20 אלף ₪. לדבריו, המבקשת נשואה, אם לארבעה ועובדת בבית החולים סאן ג'ון בירושלים. בעלה מרצה עונש מאסר בגין מעשי אלימות ותוקפנות כנגד המבקשת וילדיה. המבקשת הנה מפרנסת יחידה, סך משכורתה עומד על כ-5,400 ₪ בחודש, בנוסף לקצבת ילדים בסך של 900 ₪ בחודש. המבקשת מיוצגת בהליך זה ויוצגה בהליך הקודם על ידי הלשכה לסיוע משפטי, משום שאינה יכולה לשלם שכר טרחת עו"ד, ואגב כך, קיבלה תעודה לקבלת פטור מתשלום אגרה בהליך זה. לטענתו, המבקשת נושאת בכל הוצאות הבית, לרבות הוצאות חודשיות בגין שכירות בסך של 1,300 ₪, הוצאות חשמל, מים, ארנונה וגז בסך של 1,200 ₪, הוצאות כלכלה בסך של 4,000 ₪, וכן פרעון הלוואה בסך של 1,000 ש"ח בגין הלוואה שקיבלה מהבעל של אחותה לשיפוץ הבית. בעקבות חודש הרמאדן, חג האלפטר ופתיחת שנת הלימודים, צפויות הוצאותיה של המבקשת לגדול וספק אם הכנסתה תספיק לכיסוי כל ההוצאות הללו. בנוסף לתיק זה, קיים למבקש חוב בארנונה נוסף המתנהל בבית המשפט השלום בירושלים. גובה החוב שם עומד על סך של כ-50 אלף ₪, ובגינו נפתח תיק בהוצאה לפועל (ההליכים בתיק עוכבו בעקבות הגשת בקשה לעיכוב הליכים). לדבריו, המבקשת פנתה לקרוביה בבקשה לעזור לה בהפקדת הערבון אולם נוכח העובדה שמדובר בחודש הרמאדן וכן העובדה שלכולם יש הוצאות רבות, אף אחד לא יכול היה לעזור לה. המבקשת אף ניסתה לגייס את הסכום הדרוש באמצעות הלוואה מהבנק אולם בבנק סירבו לתת לה הלוואה משום שחשבונה מעוקל. המבקשת סבורה כי סיכויי הצלחתה בערעור טובים במיוחד וזאת בהתאם לנימוקים שצוינו בכתב הערעור.

לטענת ב"כ המשיבה, סיכויי הצלחת המבקשת בערעור קלושים ביותר שכן טענת "אינני מחזיק" אינה בסמכות בית המשפט לפי סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976. לדבריו, מצבה הכלכלי הקשה של המבקשת אינו מהווה עילה לפטור מוחלט מהפקדת ערבון אלא להפחתה. לטענתו, יש להבחין בין פטור מאגרה ופטור מערבון, לאור ההבדל שיש לייחס לסיכויי ההליך בשני המצבים, כנגזר מהתכלית השונה הטמונה בכל אחד מהם. לפנים משורת הדין, מסכימה המשיבה להפחתת סכום הערבון.

ב"כ המבקשת טען בתגובה, כי טענת "אינני מחזיק" אינה הטענה היחידה שנטענה על ידי המבקשת וכי הטענה המרכזית היא טענת זיוף ומרמה שבוצעה על ידי הבעלים של המושכר שהעביר את הרישום על שמה של המבקשת לאחר ביטול הרישום. לדבריו, בפסיקה המאוזכרת בערעור רואים כי במקרים סיומים מתקבלת טענת המבקש שהוא לא מחזיק וכי המקרים מפורטים בהרחבה במסגרת כתב הערעור. לטענתו, חיוב המפקדת בהפקדת ערבון אף באופן סמלי עלול לגרום לכך שהמבקשת לא תצליח להפקידו והדבר יביא לדחיית הערעור מבלי שזה יידון לגופו.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל חלקית.

מטרת הערבון היא לתת למשיבים מענה להוצאותיהם אם יידחה הערעור. השיקולים שיש לשקול לצורך מתן הפטור מהפקדת ערבון הם מצבו הכלכלי של המבקש וסיכוייו של ההליך אותו יזם להתקבל (ראה בש"א 1528/06 יוסף ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי, 17.10.2007 (להלן- "עניין ורנר")). התנאים לפטור הם מצטברים, ודי שאחד מהם אינו מתקיים כדי להצדיק סירוב לבקשת הפטור.

במקרה דנן, עיון בחומר שהונח בפניי כמו גם התצהיר שהוגש בתמיכה, מלמד על כך שמצבה הכלכלי של המבקשת אינו מן המשופרים. המבקשת הנה מפרנסת יחידה, המיוצגת על ידי הלשכה לסיוע משפטי, כאשר סך הוצאותיה עולה על סך הכנסותיה. המבקשת הצהירה על כך שניסתה לגייס את הערבון באמצעות קרוביה ובאמצעות הבנק, אולם ללא הצלחה. בנסיבות אלה, ובהתחשב בעובדה ששווי נשוא התובענה עומד על מחצית מגובה הערבון, הנני סבור שיש מקום לשנות משיעור הערבון הנוהג. יחד עם זאת, לא מצאתי מקום לתת פטור מוחלט מהפקדת ערבון, שכן תכלית הערבון היא להבטיח את הוצאותיו של הצד השני.

לפיכך, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הנוגעים בעניין, בחנתי את מהות ההליך ומידת מורכבותו, שיעור ההוצאות הצפויות, וסיכויי הערעור, נחה דעתי, בשים לכך שהמשיבה הסכימה להפחתת גובה הערבון, שיש להעמידו על סך של 1500 ₪ בלבד.

הערבון יופקד, אפוא, בתוך 21 יום מהיום, שאם לא כן הערעור יידחה ללא הודעה נוספת.

ניתנה היום, י"ד אלול תשע"ג, 20 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.

ראובן שמיע, רשם