אבו קוש נ' מדינת ישראל

החלטה

1.זו החלטה בבקשת המבקש להורות על ביטול ההחלטה על איסור השימוש ברכבו, כפי שהוחלט עליה ביום 11.1.12.

בהתאם לאמור בבקשה, נעצר רכבו של המבקש לצורך בדיקה שגרתית כאשר באותה עת היה הרכב נהוג על ידי אבו כוש עיאד, בעוד שהמבקש ישב במושב ליד מושב הנהג, שכן חודשים ספורים לפני כן נפסל רישיון הנהיגה שלו.

2.נציג המשיבה אשר עצר את הרכב קבע כי המבקש הוא זה שנהג וכאשר הבחין במחסום המשטרתי התחלף עם אבו כוש עיאד במקומותיהם ברכב.

לטענת המבקש מראשית הדרך ישב במושב ליד הנהג ובשום פנים ואופן לא נהג ברכב.

לבקשה צורפו תצהיריהם של שלושת יושבי הרכב בעת שעצר על ידי נציב המשיבה.

3.יש להדגיש כי הרכב אוחסן רק ביום 5.2.12.

4.בעת הדיון חזר ב"כ המבקש על הבקשה וטען כי העדים ברכב לא נחקרו על אף ששמותיהם נמסרו על ידי המבקש. עוד ציין כי המבקש לא נפסל מנהלית ולא הוגש נגדו כתב אישום. לחילופין טען ב"כ המבקש כי יש להורות על קיצור תקופת איסור השימוש.

עוד טען ב"כ המבקש כי לא ברור מדוע לא הוגשה נגד המבקש בקשה למעצר עד תום ההליכים.

5.ב"כ המשיבה התנגד לבקשה והפנה למזכריהם של שני השוטרים אשר הבחינו במבקש כאשר הוא נוהג ולאחר שהתחלף עם נהג אחר. עוד הפנה ב"כ המשיבה לתמלול שיחה שהקליט כפי הנראה אחד השוטרים ובנסיבות אלה טוען כי יש בידי המשיבה ראיות לכאורה.

לעניין מסוכנותו של המבקש, טען ב"כ המשיבה כי למבקש עבר פלילי ועבר תעבורתי של 206 הרשעות קודמות. עוד טען ב"כ המשיבה כי אמנם עדיין נותרו פעולות חקירה לביצוע ואולם בתיק טיוטא ראשונית של כתב האישום.

6.סבורתני כי דין הבקשה להדחות.

בתיק כאמור מצויים מזכריהם של שני השוטרים מוטי שמריהו ומטרי שי, שני השוטרים מציינים במזכריהם כי כאשר הבחינו ברכב נוסע, הנהג ברכב ירד מן הרכב והחליף מקומו למושב אחר מזה של נהג הרכב. המבקש זוהה כנהג הרכב.

יצויין כי שני המזכרים אשר נרשמו על ידי שני השוטרים אינם זהים באופן ניסוחם, ואולם במהותם זהים, תוך הדגשה כי הנהג אשר זוהה כנהג ברכב, ירד ממושב הנהג והתחלף עם הבחור שישב לידו, שאף הוא ירד ממושב הנוסע ועבר למושב הנהג.

7.יודגש כי בעת הדיון לא נכחו שני הנוסעים הנוספים ברכב אשר תצהיריהם צורפו לבקשה ולפיכך לא נחקרו. יתרה מכך, גם לאחר שנעצר המבקש, ועדיין נכון להיום טרם נחקרו הנוסעים הנוספים, וזוהי פעולת חקירה נדרשת אשר סביר להניח כי תושלם בהמשך הטיפול בתיק.

יחד עם זאת כאמור עדויותיהם על פי המזכרים של שני השוטרים, הינן חד משמעויות באשר לזהותו של הנהג ברכב.

8.מנגד כאמור טוען המבקש כי מעולם לא נהג ברכב, וצרף כאמור את תצהיריהם של שניים נוספים אשר היו עימו ברכב.

שלב זה כאמור בידי המשיבה ראיות לכאורה, בדמות מזכריהם המפורטים של שני השוטרים ונראה לי כי בשלב זה די בכך כדי לספק את דרישת קיומן של הראיות לכאורה.

מובן, כי לצורך השלמת חקירת העניין תידרש גם חקירתם של הנוסעים הנוספים ברכבו של המבקש ואולם משאלה לא התייצבו לחקירתם בדיון (על אף שמצהירים אלה התייצבו לדיון קודם ואולם הדיון לא התקיים שכן לא הוצג אישור אחסנת הרכב) וכאמור טרם נחקרו, הרי שבשלב זה משמשת עדותם של שני השוטרים ראיה לכאורה מספקת.

9.באשר לתנאי הנוסף הדרוש והוא מסוכנותו של המבקש, הרי שמלבד מהות העבירה לכאורה המיוחסת לו – עבירה של נהיגה בזמן פסילה – כמתואר בטופס השימוע, מדובר בעבירה חמורה ביותר, מסוכנותו של המבקש נלמדת גם מעברו התעבורתי.