החלטה
התובע עתר למינוי מומחה בתחום הרפואה השיקומית.
בהחלטה מיום 23.04.12 קבעתי, כי "אכן קיים צורך בהארת התמונה ובהעשרת הרבדים העובדתיים שיעמדו בפני בית המשפט, גם באמצעות מומחה רפואי בתחום התעסוקה . . ." אלא שסברתי, כי נכון יהיה שמינוי כאמור "ישתכלל" רק לאחר שהצד שכנגד ובית המשפט יתרשמו באופן בלתי אמצעי מהתובע.
במסגרת זו קבעתי, כי על התובע להציג תצהיר עדות ראשית ולהתייצב לחקירה על תצהירו זאת, על מנת לאפשר לבית המשפט ולנתבעת להתרשם באופן בלתי אמצעי מהתובע ולנסות וללמוד על תפקודו ומגבלותיו של התובע, ככל שאלה בנמצא.
בעקבות כך פעל התובע והציג תצהיר עדות ראשית ומסמכים תומכים. הנתבעת מצידה, הסתפקה בהצגת תיק מוצגים.
בתצהירו טען התובע כי מאז התאונה הוא סובל "מכאבי גב קשים שעוברים לרגליים", קשה לו להתכופף והוא אינו יכול להרים דברים כבדים. עוד טען, כי קשה לו לעמוד או ללכת הרבה. בנוסף ציין, כי אינו ישן בלילות בגלל כאבים וחלומות רעים ובשל כך הוא עייף במשך שעות היום. לצד כך ציין התובע, כי הוא אינו זוכר דבר, אינו מרוכז, עצבני ומצב רוחו אינו טוב. כמו כן ציין, כי בעקבות התאונה, אינו יכול לבנות, לתקן או להרים חפצים כבדים.
במועד שנקבע לדיון, נחקר התובע ארוכות ביחס למוצהר על ידו.
יאמר, כי התובע טען כי אינו דובר טוב את השפה העברית אלא שבחקירתו בפניי, ביום 5.9.12, ניתן היה להתרשם כי ידיעתו של התובע את השפה העברית ושליטתו בה, הנה טובה יותר מזו שהוצגה על ידו ומטעמו. שלא לדבר על כך, שתצהירו נערך בשפה העברית ואין בו כל אזכור כי תוכנו תורגם לתובע לשפה הערבית, טרם שנחתם על ידו.
באשר לתפקודו של התובע – התובע אישר כי הוא מתהלך באופן חופשי, נטול קביים (עמ' 14 שורה 26). כמו כן, אישר כי לפני שנתיים הוא הפסיק להשתמש בקביים. בהמשך הודה התובע, כי גם על פני תקופות זמן ארוכות יותר מאלו שצוינו על ידו, הוא לא נזקק לשימוש בקביים באופן קבוע לצורך הליכה ותנועה. התובע אישר כי הוא נוהג ברכבו וכי הוא מסוגל לעשות מרחק של עד 50 מטר מהבית בהליכה רגלית (עמ' 17 שורה 4). התובע אישר כי הוא יוצא מהרכב ונכנס לרכב ללא שום מגבלה וכי אינו צריך סיוע מצד אדם אחר לצורך כך. כמו כן אישר כי לא הוטלו מגבלות מיוחדות על רישיונו לנהוג.
במסגרת חקירתו הנגדית הוצג לעיני התובע ולעיני בית המשפט סרטון המתעד את התובע, שצולם ב-16.08.12 על ידי חוקר ששירותיו נשכרו על ידי הנתבעת. תוך כדי הצגת הסרט, אישר התובע כי הוא אכן נראה בסרט וכי ניתן להבחין בו שהוא נוהג ברכב ומתנועע ללא מגבלה. עוד אישר, כי הוא נצפה עומד על רגליו ללא אמצעי עזר וכי נראה שוהה במרכז קניות במשך מספר שעות. התובע שלל אפשרות כי הוא מתעסק במסחר בצאן ואף הכחיש האפשרות כי דיר הצאן שמצוי במתחם בו הוא מתגורר, הינו שלו. עוד ציין, כי אמנם קיים דיר, אך אין בו עדרים. התובע הכחיש מכל וכל, כי בתקופה שלאחר התאונה הוא גידל צאן וכבשים.
באשר לתפקודו העצמי טען התובע, כי אשתו מסייעת בידו לצורך רחצה ואף לצורך לבישה של בגדים ונעילת נעליים (פרוטוקול, עמ' 22, שורות 16, 17, 23 ו-30).
התובע עומת עם ממצאי הוועדה במוסד לביטוח לאומי, אשר במסגרתם צוין, כי הוא מתלבש לבד וחולץ את נעליו בכוחות עצמו, זאת בשונה מהנטען על ידו. לכך השיב התובע "לפעמים לבד לפעמים עוזרים לי." (פרוטוקול, עמ' 23, שורה 5).
באשר לעברו התעסוקתי – התובע אישר כי במרבית הזמן עד לתאונה, הוא לא עבד, אם כי לטענתו, ערב התאונה הוא ביקש להשתלב בעבודה מסודרת הואיל ונישא לבת זוגו. התובע אישר כי נכונים הנתונים הכלולים בדו"ח רציפות בעבודה של המל"ל. התובע הודה כי גם טרם התאונה הוא לא פנה ללשכת תעסוקה, אלא ניסה להשתלב בעבודה באמצעות הבטחת הכנסה (עמ' 26, שורות 22-24).
התובע ציין אמנם, כי טרם התאונה ניסה לחפש, בכוחות עצמו, מסגרת תעסוקתית, אך לא ידע לנקוב בשמו של מעסיק אחד לפחות, אליו פנה כאמור.
באשר לפניות שנעשו, אם נעשו, לאחר התאונה ציין התובע כי הלך לחפש "ואמרו לי שיש לי נכות ואני לא יכול לעבוד." (פרוטוקול עמ' 26, שורה 26).
התובע אישר, ולא בקלות, כי לא פנה לשיקום מקצועי במוסד לביטוח לאומי (עמ' 27 שורות 1-2).
על פי תוכן עדותו של התובע בפניי, ניתן בהחלט להתרשם כי אין לתובע מגבלות תנועה קשות וחדות, ובוודאי, שהוא אינו מוצרך לשימוש תכוף ורציף באמצעי עזר או באביזר תומך לצורך ניידות. כמו כן נראה, כי התובע מסוגל לנהוג ברכב, ולא לדקות מועטות. כמו כן, ניכר כי הישיבה, ולו על פני שעות אחדות, אינה יוצרת קושי מיוחד לתובע.
באשר לעברו התעסוקתי ולתוחלת התעסוקתית הקיימת בעניינו – אכן יש רגליים לטענה כי עובר לתאונה התובע לא גילה יכולת תעסוקתית מרשימה או אחרת. די אם אציין בהקשר זה, כי בתקופה שבין 01/2002 ועד לתאונה ביום 06/10/07 עבד התובע תקופה מצטברת של 23 חודשים, מתוך תקופה כוללת של 69 חודשים (דהיינו כ-33%). עוד ניתן להסיק מדו"ח רציפות בעבודה, כי הפעם האחרונה בה עבד התובע ערב התאונה, היתה בחודש 01/2006. למעשה נכון יהיה לומר, כי על פני תקופה רצופה של 20 חודשים, טרם התאונה, התובע לא עבד כלל.
לדעתי, ספק רב אם משך והתפלגות תקופות העסקתו של התובע, בתקופה טרם התאונה, יכולים לשמש בסיס לטענתו כי טרם התאונה היתה לו יכולת תעסוקתית ממשית.
יחד עם זאת, יש לזכור כי במועד התאונה, התובע היה בן 23 שנים וקשה לומר, כי ניתן לצפות מאדם נורמטיבי בגיל כאמור, כי יגלה יכולת תעסוקתית מרשימה ומשמעותית, זאת גם אם התובע לא השתלב בשירות צבאי.