אבו עדרה ואח' נ' רשות הפיתוח ע"י פרקליטות המדינה

פסק דין

הסעדים הנתבעים

התובעים עותרים בתביעתם למתן פסק דין המצהיר כי זכויותיהם במקרקעין הידועים כגוש 3665 חלקה 42 בקרית משה ברחובות (להלן: "המקרקעין") הן זכויות עצמאיות ונפרדות מזכויות אב המשפחה מר סלמן אבו עדרה.

בנוסף מבקשים התובעים כי יוצהר שפסק הדין החלוט לפינוי המקרקעין שניתן בעניינו של מר אבו עדרה אינו חל עליהם, וכי יינתן צו מניעה קבוע האוסר על רשות הפיתוח לפנותם מהמקרקעין.

סעד נוסף המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי על פיו יוצהר שהציוד והריהוט שבמקרקעין הם בבעלות התובעים ולא בבעלות מר אבו עדרה.

העובדות בתמצית

הצדדים

רשות הפיתוח היא הבעלים הרשום של המקרקעין. (ראה העתק רישום מפנקס הזכויות אשר צורף כחלק מנספחי כתב ההגנה).

התובעת מספר 1 היא גרושת מר אבו עדרה, משנת 1995. התובעים 2 – 5 הם ילדים מילדיהם המשותפים של התובעת מספר 1 ומר אבו עדרה. יצוין כי למר אבו עדרה ולתובעת מספר 1 ילדים משותפים נוספים אשר לא הצטרפו כצד לתביעה.

תביעת הפינוי בבית משפט השלום ברחובות

ביום 31.8.1997 הגישה רשות הפיתוח כנגד מר סלמן אבו עדרה כתב תביעה בסדר דין מקוצר לסילוק ידו מן המקרקעין. התביעה הוגשה בבית משפט השלום ברחובות.(ראה: כתב התביעה בת.א 3763/97 שצורף כנספח א' לכתב הגנת רשות הפיתוח). (להלן: "תביעת הפינוי").

שטח המקרקעין שפינויים נדרש בתביעת הפינוי הוא 2.62 דונם, מהם ב 1.65 מצויים מבנים שונים, לרבות רפת, מיכל תערובת, ופחות ו 0.97 דונם מעובדים עיבודים חקלאיים שונים, זאת כמפורט בתרשים שצורף לתביעת הפינוי. טענת התובעים בהקשר זה לפיה המקרקעין נשוא התביעה הם בשטח כ 64 דונם נסתרת בכתב התביעה והתרשים שצורף לתביעת הפינוי, מהם עולה כי מדובר בשטח בגודל 2.62 דונם. כך גם נפסק על ידי בית המשפט המחוזי שדן בעניין.

בכתב התביעה שהוגש על ידי רשות הפיתוח התבקש הסעד כמפורט להלן:

"לפנות עם כל הפועלים בשמו מטעמו וברשותו את המקרקעין ולהחזירם לתובעת כשהם ריקים ופנויים מכל אדם וחפץ". (ראה סעיף 11.1 לכתב תביעת רשות הפיתוח).

בכתב התביעה נטען על ידי רשות הפיתוח כי מר אבו עדרה מחזיק במקרקעין ללא זכות שבדין, ללא אישור רשות הפיתוח, בניגוד להסכמתה, ומבלי לשלם תמורה כלשהי עבור ניצולו את המקרקעין.

משנדחו טענות ההגנה של מר אבו עדרה ובכללן הטענה לפיה הוא ובני משפחתו מתגוררים במקרקעין משנת 1962 וכי הוא דייר מוגן במקרקעין, כי לו רשות בלתי הדירה במקרקעין, ולפיכך לא ניתן ולא צודק לפנותו מהם; התקבלה התביעה.

כבוד השופט ברק הורה בפסק הדין כדלקמן:

"סוף דבר, לאור האמור לעיל, אני קובע כי זכותה של התובעת לבטל את הרשות ואני מחייב את הנתבע לפנות ו/או לסלק ידו מן המקרקעין – נשוא התביעה – ולהחזירם לתובע כשהם פנויים כל אדם וחפץ."

בפסק הדין נקבע כי מותר למר אבו עדרה להגיש תביעה לתשלום פיצויים בגין השקעותיו במקרקעין.

פסק הדין בתביעת הפינוי ניתן עוד ביום 18.10.1999 לפני כ 12 שנים.