אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אבו סעד נ' משרד הפנים

אבו סעד נ' משרד הפנים

תאריך פרסום : 24/03/2014 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי ירושלים
17329-10-12
19/03/2014
בפני השופט:
יגאל מרזל

- נגד -
התובע:
ג'ודה אבו סעד
הנתבע:
משרד הפנים
פסק-דין

פסק דין

העתירה שבכותרת – עניינה החלטת רשות האוכלוסין וההגירה מיום 4.7.2013. בהחלטה זו בוטל מעמד רישיון ישיבת הקבע שבו אחז העותר.

רקע רלבנטי

העותר הוא יליד 1974 והיה רשום במרשם האזור. בשנת 1994 יצא לגואטמלה. שם נולדו בנותיו. בשנת 1998 הגישה משפחת העותר (אביו, אימו, העותר ואחיו) יחד עם עותרים נוספים – כולם תושבי הכפר ביר עונה – עתירה לבג"ץ. באותה עתירה נטען שהם עומדים בתנאים לקבלת רישיון לישיבת קבע למרות שלא התפקדו במפקד האוכלוסין במזרח ירושלים בשנת 1967. טענת העותרים הייתה שהתגלה על ידי רשויות המדינה שהכפר ביר עונה מצוי בתחום המוניציפאלי של ירושלים. על כן הם זכאים למעמד של תושבי קבע בישראל. בעקבות עתירות אלה אושר הסדר מיוחד ועותרים באותה עתירה – ובכלל זה גם העותר בעתירה שלפניי – קיבלו מעמד של רישיון ישיבת לקבע (בג"ץ 3652/96; 699/98 אבו סעד נ' המפקד הצבאי (14.6.2005)). רישיון ישיבת הקבע לעותר עצמו ניתן ביום 10.8.2004.

העותר המשיך לשהות בגואטמלה והוא שב לישראל רק בשנת 2009 (להוציא שני ביקורים בני מספר ימים בישראל בזמן שחלף). קודם לכן הונפקה לו תעודת מעבר ישראלית בשגרירות גואטמלה ביום 2.8.2007. אלא שביום 23.9.2008, לאחר שפנה לשגרירות ישראל בגואטמלה לצורך הארכת תוקף תעודת המעבר, נמסר לו שתושבותו פקעה וזאת עקב קבלת רישיון לישיבה בגואטמלה. לאחר מכן התנהלו הליכים שונים לרבות עתירה לבית משפט זה (עת"מ 1170/09) בעניין החלטת המשיב על אודות פקיעת רישיון ישיבת הקבע. העתירה שבכותרת הוגשה גם היא בסופו של יום בעניין החלטה זו של פקיעה (וערר עליה). לאחר הגשת העתירה הודיע המשיב שהוא נכון לבחון את עניינו של העותר פעם נוספת ואף התקיים לעותר שימוע. בסופו של דבר התקבלה ההחלטה הנזכרת לעיל בדבר ביטול מעמדו של העותר בישראל. ומדוע בוטל מעמדו של העותר?

החלטת הרשות

בהחלטת הרשות הנזכרת מיום 4.7.2013 צוין שכעותר בבג"ץ 699/98 הנזכר טען העותר למגורים בכפר ביר עונה עוד משנת 1967 ועד להגשת העתירה ולאחריה. על יסוד נתונים אלה העותר נרשם במרשם האוכלוסין בישראל כתושב קבע. לפי ההחלטה, העותר עצמו – כאשר ביקש בשגרירות בגואטמלה להאריך את תעודת המעבר שלו – הצהיר שמשנת 1994 מגוריו הקבועים הם בגואטמלה ולא בישראל. מסמכים אשר המציא העותר עצמו הראו שהוא קיבל רישיון לישיבת קבע בגואטמלה בשנת 1996 והוא התגורר שם עד לשנת 2009. בהחלטה צוין, שנתונים אלה אושרו בשימוע שנערך לעותר. תוצאתם היא ש"הוטעינו לחשוב כי מר אבו סעד התגורר בביר עונה בתקופה הרלבנטית, ועל סמך טענה זו קיבל מר אבו סעד רישיון לישיבת קבע בישראל". לאחר שהתברר שמשנת 1994 ועד לשנת 2009 חי העותר מחוץ לישראל – "הוחלט לבטל את רשיונו לישיבת קבע בישראל".

העתירה

בעתירה (המתוקנת – לאחר ההחלטה הסופית שהתקבלה) נטען שהחלטת המשיב בעניינו של העותר אינה כדין ודינה להתבטל. העותר תושב ירושלים עוד משנת 1967. יש לראותו כתושב עוד ממועד זה. העותר לא הסתיר מעולם כל מידע מן המשיב אלא להיפך, המשיב הוא שהסתיר את מעמדו של העותר – כתושב ביר עונה וכחלק מירושלים – מן העותר ומאחרים. עוד צוין כי העותר, אשתו ובנותיו מתגוררות בארץ מזה שנים. המעבר לגואטמלה היה זמני. עוד נטען על ידי העותר, שהוא לא הטעה את המשיב בשעתו, עת ניתן לו מעמד תושב הקבע. כניסות העותר ויציאותיו מישראל היו רשומות ועמדו לפני המשיב. העותר אף מסר למשיב את הדרכון הפלסטיני שהיה בידיו עת קיבל את תעודת הזהות. על הדרכון הוטבעו חותמות ואשרות מגואטמלה. מעבר לכך, הייתה בדיקה מדוקדקת בשנת 2004 של מעמד התושבים באופן פרטני בכפר ביר עונה. אין מקום היום בחלוף זמן כה רב לטענת המשיב שלפיה העותר אינו זכאי למעמד בשל נתונים שהוא עצמו דיווח עליהם למשיב ומבלי שהוא הסתיר אותם מעולם. ואשר לשהייתו בגואטמלה – טען העותר שעצם יציאתו לחו"ל מלכתחילה הייתה בשל קשיי החיים בארץ, ולאחר שהוא הוטעה לחשוב שהוא תושב הגדה המערבית ולא זכאי למעמד קבע בישראל. הוא נסע על מנת לחפש פרנסה. הוא עזב מאז את גואטמלה ומרכז חייו הקבוע משנת 2008 הוא בישראל.

התשובה

בתשובת המשיב נטען שההחלטה שקיבל היא סבירה ומידתית. מדובר בהחלטה הנסמכת על תשתית עובדתית איתנה ומטעמים אלה יש לדחות את העתירה. טוען המשיב, שהעותר לא היה זכאי לרישיון קבע בשנת 2004. זאת, שכן הוא התגורר בגואטמלה שנים רבות קודם לכן ואף קיבל שם מעמד של תושב קבע. הוא הוסיף להתגורר בחו"ל שנים רבות לאחר קבלת המעמד בישראל. ממילא העותר לא קיים מרכז חיים בישראל כנדרש. תושבותו בוטלה שכן זו ניתנה לו "על יסוד מידע כוזב". בתשובה הודגש, שמתן המעמד לעותר ולבני משפחתו שהיו בעלי דין בעתירה שהתבררה בבג"ץ, נסמך בראש ובראשונה על האמור בעתירה ובתצהיר שצורף לה. מהם עלה, שהעותר ובני משפחתו התגוררו בביר עונה ברצף משנת 1967. לאחר שימוע שנערך לנציגי משפחת העותר ודברים אלה שנרשמו בעתירה, הסכימה בשעתו המדינה להעניק תושבות לבני המשפחה ולעותר. המשיב טען עוד, שהעותר לא ציין מעולם לפני הרשות המינהלית שהוא לא מתגורר בישראל ושניתן לו מעמד בגואטמלה. בהיותו תושב אזור לא היה תיעוד בידי המשיב – להבדיל מן המפקד הצבאי – על יציאותיו וכניסותיו לישראל. העותר אף מילא טופס בשנת 2004 לקבלת מעמד בישראל וציין בו את מענו הקבוע בישראל כ"ירושלים ביר עונה". גם בכך הטעה את המשיב. הודגש בתשובה, שתנאי למתן המעמד לתושבי הכפר ביר עונה היה מגורים רצופים משנת 1967 ועד למתן המעמד. ומכל מקום, מרכז חייו של העותר לא היה בישראל בשנת 2004 ולא ניתן היה להעניק לו סטטוס של בעל רישיון לישיבת קבע בהיעדר מרכז חיים בישראל שכן מדובר בתנאי-בלעדיו-אין לכל מתן של רישיון לישיבת קבע. לו ידע המשיב על כך שהעותר לא מתגורר בביר עונה משנת 1994 ואף קיבל מעמד של קבע במדינה זרה – לא היה העותר מקבל מעמד בישראל של רישיון לישיבת קבע.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי במכלול החומר שלפניי (ובכלל זה בהשלמות הטיעון שהוגשו בהסכמה לאחר הדיון); ושמעתי את טענות ב"כ הצדדים – מסקנתי היא שדין העתירה להתקבל במובן זה שהחלטת המשיב על ביטול הרישיון לישיבת הקבע של העותר – מבוטלת. טעם הדבר הוא שנסיבות המקרה ובכלל זה התשתית העובדתית שעליה נסמך המשיב בהחלטתו אינם מצדיקים צעד קיצוני של ביטול מעמד; ובאין יסוד מספיק לטענת ההטעיה או הטעות שנטענת כלפי העותר ביחס לרכישת מעמד ישיבת הקבע בשנת 2004.

נקודת המוצא היא שלשר הפנים שיקול דעת רחב בכל הקשור במתן רישיון לישיבה בישראל (ראו למשל בג"ץ 431/89 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 505, 520-519 (1992)). אין גם ספק שניתן להורות על ביטול רישיון ישיבה שניתן (ראו סעיף 11א(2) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952). זאת למשל, כאשר המעמד הושג בהטעיה של המשיב (ראו בג"ץ 9047/00 יגמור נ' שר הפנים (12.1.2003); עע"ם 8844/04 שעבאן נ' משרד הפנים (12.2.2006)). עם זאת, נוכח המשמעות הקשה של ביטול מעמד – ובכלל זה ביטול רישיון לישיבת קבע – יש צורך בראיות משכנעות וברורות ובראיות בעלות משקל משמעותי בכדי לבסס החלטה מעין זו (וראו עת"מ (י-ם) 1729/09 קיסיה נ' שר הפנים (6.6.2012) והאסמכתאות שם; עת"מ (י-ם) 6146-03-13 אבו קובע נ' שר הפנים (30.7.2013)). על רקע זה השאלה הראשונה שיש להידרש אליה היא טענת המשיב שלפיה העותר הטעה אותו בשנת 2004 עת טען לכאורה, שהוא מתגורר ברציפות בביר עונה ומבלי שחשף אותה העת – לפי הטענה כאמור – שהוא מתגורר עוד משנת 1994 בגואטמלה.

האם העותר הטעה את המשיב?

ממכלול החומר שלפניי, לא מצאתי תשתית מספקת בנסיבות המקרה למסקנת המשיב שלפיה העותר הטעה את המשיב בשלבים שקדמו לקבלת המעמד בשנת 2004 (יחד עם העותרים האחרים תושבי הכפר ביר עונה). כך, בשל מספר טעמים:

ראשית, נוסח העתירה המקורית שהוגשה לבג"ץ והתצהיר שצורף לה. המשיב טען כאמור שהמעמד ניתן לעותר על יסוד הצהרתו בעתירה ההיא שהוא מתגורר ברצף בביר עונה. אלא שהעתירה בבג"ץ ציינה כעותרים בעיקר את ראשי המשפחות כאשר אביו של העותר צוין שם כעותר 6 (וצוינו בכותרת גם שמות ילדיו ובהם העותר בעתירה שלפניי). באופן כללי ביותר, בהצגתם של למעלה ממאתיים עותרים, נכתב בעתירה כי "חלקם הגדול של העותרים ילידי בירעונה והתגוררו בה כל חייהם" (סעיף 8). באופן נקודתי, כל שנרשם בגוף העתירה לגבי העותר ומשפחתו היה "העותר מס' 6 מתגורר עד היום עם משפחתו בבית זה בו נולד וגדל". לאותה עתירה צורף תצהיר של דודו של העותר. אותו דוד הצהיר שאחיו (שהוא אביו של העותר) "עודנו מתגורר בבית שבנו הוריי". עיקר תצהירו של הדוד התמקד באי ההתפקדות של תושבי ביר עונה בשנת 1967 למפקד האוכלוסין ולגילוי המאוחר של הטעות בעניין מעמדו של הכפר. לא צורף תצהיר של העותר עצמו או פירוט על אודותיו.

שנית, המשיב לא סתר את טענת העותר שלפיה דרכונו הפלסטיני נמסר למשיב בעת קבלת התושבות, והוא למעשה הסכים לטענה זו במסגרת הטיעון המשלים מטעמו. לפי עמדת העותר, שלא נסתרה, בדרכון זה היה ביטוי לאשרות ולשהייה בגואטמלה. המשיב טען אמנם בהשלמת הטיעון מטעמו שדרכונו של העותר "עבר לצה"ל ולא נעשה בו שימוש על ידי המשיב". ועוד טען, שהמשיב לא בחן מסמכי נסיעה אלה לשם הכרעה בשאלת מעמדו של העותר אלא הסתמך על הצהרותיו של העותר ועל בדיקות שנערכו במקום. אולם גם אם זה היה מצב הדברים מנקודת מבטו של המשיב, עדיין המשמעות היא שככל שהדברים אמורים בייחוס הטעיה לעותר משנת 2004 – קיים קושי בעמדת המשיב. שהרי המשיב מאשר שהיה בידיו המידע הרלבנטי כביכול אלא שהוא לא עשה בו שימוש.

שלישית, מתן המעמד לעותר ולבני משפחתו בשנת 2004 לא התבסס רק על האמור בעתירה ובתצהיר שצורף לה. כעולה מן המוצג מש/2, שהוא מכתב שנשלח אל עו"ד קורן בפרקליטות המדינה, מאת עו"ד סלומון בלשכה המשפטית של משרד הפנים, נעשתה בדיקה מפורטת ביחס לקבוצות העותרים השונות. בין היתר נערך שימוע למשפחת אבו סעד (ל"נציגי הקבוצה"). במש/2 נרשם ש"מנתוני השימועים ובדיקת הממצאים בשטח הראו עותרים אלה בבירור כי הינם מן המשפחות הותיקות והמקוריות של שכונת ביר עונא בתחום שיפוט י-ם וחיו שם במשך שנים רבות. העותרים נתנו תיאור של ההיסטוריה המשפחתית במקום וכן הציגו את התפתחות מקומות המגורים של המשפחה שהתרחבה בקבוצת הבתים הסמוכה בהם מתגוררים". משמעות מכתב זה היא כאמור שמתן המעמד לא נעשה רק על יסוד העתירה והתצהיר שצורף לה אלא גם על יסוד בדיקה ושימוע נוספים לרבות "ממצאים בשטח". בבוא הרשות המינהלית בחלוף מספר שנים בטענה שלפיה העותר הטעה את הרשות ומסר לה מידע שגוי על אודות יציאתו לגואטמלה והמעמד שהיה לו שם – ובנסיבות אלה – קיים קושי וספק עובדתי; ספק הפועל לטובתו של העותר בהינתן הנטל המשמעותי המוטל על הרשות המבקשת לבטל את מעמדו.

רביעית, המשיב מצא יסוד לטענת ההטעיה שהופנתה כלפי העותר, בנוסף, בטופס קבלת אשרה ורישיון לישיבת קבע בישראל שהגיש העותר בשנת 2004. המשיב טען כאמור שבאותו טופס רשם העותר כמענו הקבוע את ביר עונה בירושלים הגם שהתגורר בגואטמלה. ועוד נטען, שהוא לא רשם באותו טופס את מענו בחו"ל הגם שקיימים בטופס שדות רלבנטיים לעניין זה. אלא שגם בראיה זו, אין די כדי לבסס את מסקנת המשיב בנסיבות המקרה בדבר ההטעיה הנטענת וביטול המעמד. אציין תחילה בעניין זה, שהמשיב טען בתשובתו שהעותר ציין את מענו "הקבוע" בישראל "ירושלים ביר עונה". אלא ששדה המען בטופס אינו כולל את המילה "הקבוע" אלא רק את המילה "המען". ובכל הקשור למקום מגורים בחו"ל, שכביכול נדרש העותר למלא לפי הטופס עצמו, הרי שהמען בחו"ל שמופיע כשדה בטופס הוא תחת החלק בטופס שכותרתו "פרטי המוזמן". חלק זה של הטופס לא מולא כלל על ידי העותר, שכן לא דובר במתן מעמד למוזמן אלא לעותר כ"מבקש". ניתן אולי היה למצוא קושי מסוים בציון "מען" בביר עונה, אולם נתון זה ממילא אינו עומד לבדו והוא מצטרף לנתונים שלעיל ובכלל זה מסירת הדרכון. במכלול נסיבות זה, לא מצאתי כי יש לראות בעצם ציון המען בביר עונה כהטעיה של המשיב. ויודגש, כי אין חולק על כך שמשפחתו של העותר ובכלל זה אביו, אימו ואחיו התגוררו אותה העת בביר עונה ולא ניתן להוציא מכלל אפשרות שמילוי המען בצורה זו לא בא מלכתחילה לבטא דווקא את מקום מגורי הקבע של העותר באותה העת.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ