אבו סמור נ' משטרת ישראל-פניות נהגים

החלטה

זו בקשה להתיר למבקש להישפט באיחור בגין 2 דוחות מסוג ברירת משפט.

מדובר ב - 2 דו"חות מסוג ברירות משפט בגין שימוש בפלאפון שנמסרו למבקש ביד במועדים שונים במהלך שנת 2008.

רק בחלוף יוחתר משנתיים ממועדי רישום הדו"חות ואחרי שקיבל דרישת תשלום מהמרכז לגביית קנסות, "גילה" (?!) המבקש כי לא שילם הקנסות.

כל בקשתו של המבקש מסתכם בעתירת ביטול תוספות הפיגורים. למטרה זו מיועדת המרכז לגביית קנסות ואין כל צורך בפתיחת שערי בית המשפט אך ורק כדי לבטל תוספות פיגורים.

אם המבקש היה משלם את הקנסות בזמן ו/או מודיע על רצונו להישפט תוך מנין הימים הקבוע בחוק, לא היה מגיע למצב בו היה נתון כעת.

גם הנימוק כי הוא "עסוק בפרנסת המשפחה" אינו מצדיק היענות בחיוב לבקשה, זה תירוץ "שתופס" לגבי רוב האוכלוסיה , ואם תתקבל, זה למעשה לתת "כניסה אוטומטית" לבית המשפט.

אין כל צורך בקיום דיון בבקשה (ראה רע"פ 9142/01), ובית המשפט יתן את החלטתו בהסתמך על הנטען בכתובים שבפניו.

מכל המובא לעיל, אין אני מוצא כל נימוק לפתיחת שערי בית המשפט בפני המבקש, אין הוא חולק על עצם צידקת הדו"חות, אין בכוונתו לנהל הוכחות ואם רצונו בכך, רשאי להגיש בקשה כאמור למרכז לגביית קנסות.

לסיכום הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ט אדר א תשע"א, 23 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: