אבו סלמי נ' הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - מרכז רמלה

החלטה

1.בפני בקשה לעיכוב ביצועו של צו הריסה מנהלי שהוצא על ידי המשיבה כנגד גדר שבנה המבקש. מדובר בהליך המשך של הליך קודם שנדון בפני במהלך שנת 2011.

השתלשלות ההליכים

2.המבקש בנה גדר בתחילת חודש אוגוסט 2010 על המקרקעין נשוא צו ההריסה המנהלי, ללא קבלת היתר כדין . ב- 12.8.10 ניתן צו הפסקה מינהלי לפי סעיף 224 לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה – 1965 על ידי היחידה לפיקוח על הבניה במחוז מרכז. צו ההפסקה המנהלי מתאר את מיקום הגדר שנבנתה כלהלן "על המקרקעין בין גבולות הגושים והחלקות הידועים כגוש 4028, חלקה 36, לבין גוש 4337 חלקה 9 נ.צ. 187837/650065 על קרקע חקלאית מוכרזת". (להלן: צו ההפסקה המנהלי).

3.בצו ההפסקה המנהלי תוארו העבודות שבוצעו ללא היתר בהאי לישנא : "יצירת קורת יסוד בגובה של כ- 60 ס"מ , קירות בלוקים בגובה של כ- 5 מ' , טרם בוצעו עבודות ברזלנות וטפסות ליציקת עמודי בטון בין מקטעי קירות הבלוקים, אורך כללי של הגדר כ- 100 מ'."

4.ב- 2.11.10 הוצא צו הריסה מנהלי לגבי הבנייה הנ"ל מטעם יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבניה במחוז מרכז (להלן : צו ההריסה הראשון). בצו ההריסה הראשון נפל פגם מסוים, שאינו רלבנטי לדיון שבפני. בעקבות הפגם שנפל בצו הוא לא בוצע. לאור חלוף הזמן גם פג תוקפו.

5.ב- 31.12.10 בוצעה ביקורת במקרקעין נשוא הצו על ידי נציג המשיבה. ב- 19.1.11 הוצא צו הריסה חדש וב- 20.1.11 הצו הודבק על הגדר (להלן: צו ההריסה השני). המבקש הגיש בקשה לבית המשפט השלום ברמלה במהלך חודש ינואר 2011 לביטול ו/או עיכוב ביצועו של צו ההריסה השני. בקשה זו נדונה בפני ואף שמעתי את עדותו של המבקש ועדותם של הנציגים מטעם המשיבה. בהחלטתי מיום 17.7.11 קבעתי את הדברים הבאים:

א.אורך הגדר הוא 100 מטר, כפי טענת המשיבה (סעיפים 7 עד 9 להחלטה);

ב.המשיב הוכיח זיקה למקרקעין נשוא צו ההריסה המנהלי על מנת להקנות לו זכות עמידה בהליך שבפני (סעיף 10 להחלטה);

ג.טענתו של המבקש לגבי סיכוייו הגבוהים לקבל היתר היא טענה הנעדרת כל בסיס ראייתי (סעיף 11 להחלטה);

ד.משמעות הביטוי "לא נסתיימה הקמת הבניין או שנסתיימה לא יותר משישים ימים לפני יום הגשת התצהיר" שבסעיף 238א(א) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה 1965, היא שהבניה "פסקה" ולא שהבניה "הושלמה". מאחר וצו ההריסה השני הוצא למעלה משישים יום לאחר שהבניה פסקה, אזי, צו ההריסה השני הוצא שלא כדין ובחוסר סמכות ולכן הינו בטל מעיקרו (סעיפים 13 עד 21 להחלטה).

6.המשיבה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי במחוז מרכז על החלטתי מיום 17.7.11. ערעור המשיבה התקבל וכבוד השופטת הבכירה נגה אהד קבעה בפסק דינה את הדברים הבאים:

"לפני ערעור על החלטת בית משפט השלום ברמלה מיום 1.7.11 תיק במ"נ 48548-01-11 בפני כבוד השופט אבו שחדה. לאחר שב"כ המשיב שמע דברי בית המשפט והסכים כי משפטית החלטת בית משפט קמא אינה יכולה לעמוד ואינה נכונה משפטית, על כן פסק דין בית משפט קמא בטל וניתן צו הריסה מנהלי לגדר בלוקים ובטון באורך של כמה עשרות מטרים כמפורט בצו ההריסה המנהלי נשוא ערעור זה 4028 חלקה 36 וגוש 4337 חלקה 9 בתחום מרחב התכנון של הוועדה המקומית לתכנון ובניה עמק לוד ואשר בנייתה טרם השולמה. ניתנת אורכה עד ליום 1.2.13 לביצוע צו ההריסה אלא אם כן יוצא לבניה היתר כדין. היה ולא תטופל בקשת המשיב לקבלת היתר, יש מקום להגיש בקשה להארכת מועד לביצוע צו ההריסה בנימוק זה".

(ההדגשה לא במקור)

7.ביום 18.2.13 המבקש הגיש בקשה לעיכוב ביצועו של צו ההריסה המנהלי השני (להלן: הבקשה), כאשר הנימוקים לבקשה פורטו בסעיפים 20 – 24 לבקשה ואשר לפיהם :

"20.למרבה הצער כל הניסיונות של המבקש להשלים הליכי הרישוי לא צלחו וזאת בשל דרישות מוגזמות מצידה של המשיבה והתעלמות מדרישותיו.

21. למרות האמור לעיל, הגיש המבקש תוכנית מדידה ע"י מודד מוסמך וכן עמדתי בכל הדרישות הכלליות להכנת תוכנית גדר.

22. משום מה הוועדה שלחה לו דרישות חדשות שאינן נוגעות לתוכנית ואך ורק ע"מ לא לאשר את התוכנית.

23. חרף האמור לעיל, קיים המבקש את הדרישות ה"חדשות" לבקשתה של הוועדה, פתח תיק, שילם אגרה, אך משום מה וחרף הזמן הרב שחלף טרם קיבל החלטה שמקבלת ו/או הדוחה את הבקשה להיתר.

24. לאור האמור לעיל, מכח ההסכמה שבמסגרתה הסכמתי לערעור המשיבה, המבקש עותר למתן אורכה נוספת בת 24 חודשים להשלמת הליכי הרישוי".