אבו סינה נ' עיריית נצרת

החלטה

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 04.11.13 (כב' הרשת הבכירה ע. אייזדורפר) אשר דחה את בקשת המבקש להעביר את הדיון בתובענה שבין הצדדים לבית משפט השלום בנצרת, מהטעם שעם הגשת ההתנגדות לביצוע התובענה ללשכת ההוצל"פ שע"י בימ"ש קמא, קנה הוא סמכות לדון בעניין.

הרקע בקצרה

המשיבה הגישה ללשכת ההוצאה לפועל שעל יד בית משפט השלום בפ"ת תביעה לסכום קצוב כנגד המבקש. בתגובה, הגיש המבקש (ביום 02.09.13) התנגדות לביצוע התובענה. בקשת ההתנגדות הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בפתח תקווה. מאוחר יותר (ביום 27.10.13) הגיש בקשה להעברת מקום הדיון מחוסר סמכות.

בימ"ש קמא קבע כי לו נתונה הסמכות המקומית לדון בהתנגדות ודחה כאמור את בקשת המבקש.

תמצית טענות המשיב

המבקש הגיש את בקשת רשות הערעור שבפני בה הוא טוען כי שגה בימ"ש קמא בהחלטתו, שכן מדובר בצדדים שמקום מגוריהם או עסקיהם בנצרת וכן בנכס המצוי בנצרת ואשר על כן הסמכות המקומית לדון בתביעה הינה לבימ"ש בנצרת.

דיון

דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בקבלת תגובת המשיבה.

בעוד שהמבקש טוען את טענותיו בהתייחס לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984, הרי שעל העניין חלות תקנות ההוצאה לפועל תשם-1979, המורות לרשם ההוצאה לפועל להעביר את הדיון בהתנגדות לביהמ"ש שליד לשכת ההוצאה לפועל אשר בה הוגשה ההתנגדות, כאשר לנתבע "הוקנתה הזכות לבחור האם להגיש את ההתנגדות ללשכת הביצוע שבה פתח את ההליך; או שמא ללשכה שליד בית המשפט, שלו היתה נתונה הסמכות המקומית לדון בתובענה אלמלא הוגשה ישירות להוצאה לפועל. התקנות קובעות, כי במקרה האחרון חייב הנתבע לפרט בהתנגדותו את הטעמים שלפיהם לשכת ההוצאה לפועל האמורה היא הלשכה המוסמכת" (ברע(י-ם) 975/09, פסק הדין עליו הסתמך בצדק בימ"ש קמא).

המבקש טוען לעניין זה כי הגיש את ההתנגדות ללשכת ההוצל"פ בפ"ת מטעמי ייעול ולא מתוך קבלת הסמכות, וכי ממילא טען את טענתו בעניין הסמכות המקומית בבקשה נוספת (מאוחרת) שהגיש.

אין לקבל טענה זו.

כאמור, התקנות החלות על העניין הינן תקנות ההוצאה לפועל, ובהתאם להן השתלשלות העניינים מביאה לתוצאה כפי שנקבעה על ידי בית משפט קמא.

לפיכך נדחית הבקשה.

משלא התבקשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ט כסלו תשע"ד, 02 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.