אבו סבית נ' מדינת ישראל - ועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' איינפלד) בעפ"א 3619-08-17 מיום 10.9.2017, במסגרתה התקבל ערעורה של המשיבה על החלטת בית המשפט השלום בבאר שבע (כב' השופט ג' אמוראי) בבב"נ 28646-10-16 מיום 20.7.2017, בוטל עיכוב ביצוע לצו הריסה מנהלי (להלן: צו ההריסה) שהוצא נגד מבנה שבנתה המבקשת והוטלו על המבקשת הוצאות בסך 7,000 ש"ח. בבקשת רשות הערעור התבקש בית משפט זה להורות על עיכוב ביצוע צו ההריסה עד להחלטה בבקשה, וכך הוריתי בהחלטה מיום 11.10.2017.

רקע והשתלשלות העניינים

2. צו ההריסה העומד במרכז הדיון הוצא ביום 6.10.2016 כנגד מבנה המצוי ביישוב חורה, מכח סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, התשכ"א-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה). אין מחלוקת כי המדובר במבנה מגורים, ששטחו 120 מ"ר, אשר נבנה שלא כדין באזור שייעודו הוא מלאכה ותעשייה זעירה וכי הצו הוצא טרם איכלוסו.

3. ביום 25.10.2016 הגישה המבקשת בקשה לביטול צו ההריסה, אולם בשל תקלה הדיון בבקשה התקיים רק ביום 1.3.2017. במהלך הדיון הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה את אישורו של בית המשפט ולפיה הבקשה נדחתה בהיעדר עילה לביטול הצו ובהסכמת המבקשת, תוך שניתנה לה ארכה לביצוע הצו בעצמה עד ליום 1.6.2017, שאם לא כן – תהיה רשאית המשיבה לבצע את הצו בתוך 60 ימים מיום 2.6.2017.

           ביום 29.5.2017, בסמוך לתום תקופת עיכוב הביצוע המוסכם וחרף הסכמתה להעמדת צו ההריסה לביצוע, הגישה המבקשת לבית משפט השלום בקשה להארכת מועד לביצוע צו ההריסה לתקופה של 12חודשים. הבקשה נמחקה על הסף משום שלא עמדה בתנאי תקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי, תש"ע – 2010 (להלן: התקנות). בקשה נוספת שהגישה המבקשת ביום 6.7.2017 לעיון מחדש בטענה לשינוי נסיבות לאחר שהגיעו לידיה מסמכים המלמדים על קיומו של "אופק תכנוני ראשוני אך ממשי" שיכשיר את הבניה, נקבעה לדיון, אף שגם היא – וכפי שציין זאת בית משפט השלום – לא עמדה בתנאי התקנות.

          ביום 20.7.2017, לאחר ששמע את הצדדים ואת ראש המועצה, הורה בית משפט השלום, לפנים משורת הדין, על מתן ארכה למבקשת למשך שלושה חודשים עד ליום 20.10.2017, שלאחריה תהא המשיבה רשאית לבצע את צו ההריסה במשך 60 יום.

          על החלטה זו עתרה המשיבה לבית המשפט המחוזי, שקיבל את עמדתה והורה על ביטול הארכה לביצוע צו ההריסה, כך שהמבקשת תוכל לבצעו בעצמה בתוך 30 יום, ואם לא כן – תוכל המשיבה לבצע את הצו בתוך 60 יום. בהחלטתו, קבע בית המשפט המחוזי כי דין הבקשה לעיון חוזר להידחות הן משום שראוי היה לדחותה על הסף משהוגשה לאחר המועד הקבוע בתקנות ומבלי שלוותה בתצהיר לתמיכה בטענותיה לגבי השגת היתר בניה, הן משום שלא היה מקום להתיר למבקשת לחזור בה מהסכמתה לביצוע צו ההריסה בהיעדר כל חידוש ביחס לנסיבות שינוי הייעוד של הקרקע והן משום שגם לגופם של דברים היתר הבניה אינו מצוי ב"הישג יד", כנדרש בפסיקה, וההליכים להסדרה צפויים להימשך שנתיים וחצי, לכל הפחות.

          בית המשפט המחוזי עמד אף על תיקון 116 לחוק התכנון והבניה (ס"ח התשע"ז 127)– שאף שאינו חל על עניינה של המבקשת, משום שנכנס לתוקפו לאחר שהוצא הצו, הוא משליך על שיקול דעתו של בית המשפט – ואשר צמצם במידה ניכרת את שיקול דעתו של בית המשפט במתן ארכה במקרים דומים. בית המשפט עמד גם על הסכנה הטמונה בהתנהגות סלחנית כלפי עברייני בניה, תוך התאמת תוכניות הבניה למצב שיצרו בשטח, הן משום שבניה בלתי חוקית נוספת תדרוש התייחסות דומה ותעכב את הליכי התכנון והן משום שיש בכך כדי לקפח את זכויותיהם של שומרי החוק שנמנעו מלבנות ללא היתר.