אבו סארה נ' פרץ ואח'

פסק דין

1.התביעה שבפני היא תביעה כספית לתשלום נזקי התובע עקב פגיעה ברכבו ע"י רכבו של הנתבע 1 (להלן- "הנתבע") המבוטח ע"י הנתבעת 2 (להלן-"הנתבעת"). כל נהג, טוען לאחריות של הנהג האחר לתאונה עקב כניסתו לצומת ברמזור אדום.

2.שמעתי את עדותו של התובע על נסיעתו בנתיבו ישר בעת שמצג הרמזור היה ירוק. הנתבע, פנה לדבריו שמאלה לתוך הצומת באור אדום, להערכתו. בנסיבות אלו, לא עלה בידו למנוע את התאונה. בדומה לכך, העיד התובע במשטרה ( ההודעה צורפה כנספח לכתב התביעה). רכבו של התובע ניזוק בחזית הרכב ובכנף הקדמי בדופן ימין. ניתן להבחין בתמונות הרכב, בכיפוף פח כלפי מעלה של מכסה המנוע ( התמונות צורפו לחוות דעת השמאי מטעם התובע). הרכב, הוכרז כ'אובדן להלכה' ואילו רכבו של הנתבע, ניזוק לדבריו בחלקו הימני האחורי, כפי שניתן גם לראות מתמונות הרכב.

3.התובע סימן את מקום התרחשות התאונה בצילומים נ/6 ונ/8 ואמר כי התאונה התרחשה במרכז הצומת. בעדותו, הוסיף התובע והעיד, על נסיעתו לאחור של הנתבע ברכבו עובר להתרחשות התאונה, אף שהדבר לא ניטען בהודעה במשטרה וכן לא בכתב ההגנה.

לא היה לתובע מענה מדוע חזר הנתבע לאחור למעט השערתו כי יתכן מכיוון שראה שנכנס לצומת באור אדום (עמ' 2 שורות 12-20).

4.מנגד העיד הנתבע, על הגעתו לצומת ועל פנייתו שמאלה מנתיב שמאל מבין שני נתיבים בכיוון נסיעתו. לדבריו, הוא נכנס לצומת באור ירוק וגם לנתיב לימינו, היה מצג רמזור ירוק. הנתבע העיד כי הוא לא ראה את התובע נוסע בנתיבו ממול לו בצומת, כי אם חש חבטה בחלק האחורי הימני ברכבו כתוצאה מפגיעת רכבו של התובע ברכבו. מיקום התאונה היה, היכן שסומן על ידו בנ/8.

5. הנתבע, לא ידע להשיב כיצד זה לא ראה את רכבו של התובע נוסע לעברו לתוך הצומת בטרם כניסתו לצומת או בסמוך ועובר לקרות התאונה. בתחילה השיב הנתבע כי הוא לא הביט לעבר כיון נסיעתו של התובע ומאוחר יותר העיד כי הביט לעבר נתיב נסיעתו של התובע, אך לא ראה את רכבו ( עמ' 3 שורות 16-28). הנתבע, הכחיש את נסיעתו לאחור עובר לתאונה ואמר כי לא היה לו לאן לחזור (עמ' 4 שורות 19-21).

הנתבע, העיד על נזקיו בדופן ימין, הן בכנף האחורי והן בדלת האחורית ובטמבון (עמ' 4 שורות 1-4).

6.הנתבעת, הגישה חוות דעת של בוחן התנועה מטעמה, אשר היתה מפורטת ומנומקת וכך גם עדותו. על פי בדיקת בוחן התנועה את תוכנית הרמזורים, היה על התובע לעצור על לולאות הגלאי של הרמזור, על מנת לקבל אור ירוק. אם לא כן, יפעל הרמזור מכיוון נסיעתו של הנתבע, ללא הפסקה ובירוק ( מכיוון מופע 3 של הרמזור).

7.התובע, העיד נסיעתו ברציפות לאחר שראה מופע רמזור ירוק קודם להגיעו לצומת. לדבריו, הוא הוריד את מהירות נסיעתו בכניסתו לצומת (עמ' 2 שורה 4) . גרסה אחרת היתה בפיו של התובע, על עצירתו בצומת משראה את רכבו של הנתבע חוצה באדום. לאחר, שסבר כבר שהנתבע חלף על פני הכביש לצומת, הוא נכנס אליה (עמ' 2 שורה 1, עמ' 1 שורות 7-8).

8. בהתאם לחוות הדעת ולעדויות הנהגים, לא סביר שהתובע ראה אור ירוק קודם להגיעו לגלאי ועצירתו עליו. לפיכך, היה על התובע לעצור על הגלאי בכיוון נסיעתו, כדי שהרמזור יתחלף לירוק, אלא אם כן נסעו לפניו רכבים אחרים. התובע, העיד כי הוא היה רכב יחיד בכיוון נסיעתו והתאם לכך, סביר אכן להניח כי הרמזור לא הראה לו ירוק קודם להגעתו לצומת. יתרה מכך, גם לשיטת התובע הוא ראה את רכבו של הנתבע נכנס לצומת עובר לתאונה ולפיכך עצר. סביר אם כן להניח כגרסת הנתבע שהרמזור הראה ירוק לנתבע שכן, רק לאחר עצירת התובע על הגלאי, תחלוף הרמזור היה ירוק. בנסיבות אלו, בין אם הרמזור הראה לתובע ירוק ממרחק רב כגרסתו ובין אם בהגיעו לצומת, היה עליו להימנע מכניסה לצומת בראותו את רכבו של הנתבע בצומת, גם אם הלה נכנס לצומת ,לשיטתו, באור אדום.

9. בהתאם לתק' 65 לתקנות התעבורה, אין להיכנס לצומת אלא אם הנהג, יכול לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה, גם אם תמרור הכוונה מתיר את כניסתו לצומת (ראה גם רע"פ 5046/91 גרון נ' מד"י , תק-על כרך 91 עמ' 368). ממיקום הנזקים ברכבו של הנתבע ניתן ללמוד כי רוב רכבו חלף כבר על פני רכבו של התובע בצומת שכן, נזקיו בחלק האחורי של הרכב. אינני מקבלת את גרסתו של התובע על נסיעה לאחור של הנתבע, אשר אינה מתיישבת עם מיקום הנזק ברכבו של הנתבע ולא סביר, שהיה עולה בידי הנתבע להספיק לנסוע לאחור ואף אין סיבה נראית לעין שיעשה כן, לאחר שחלף כבר על פני חלק מהצומת. יתירה מכך, לדברי הנתבע, הוא לא הבחין כלל ברכבו של התובע בטרם התאונה ולפיכך, מדוע זה ייסע לאחור.

10.בנסיבות אלו, אני קובעת כי עיקר האחריות לתאונה מוטלת על התובע בהתעלמו מכניסת הנתבע לצומת ובהמשיכו בנסיעה לתוך הצומת למרות הימצאות הנתבע בסמוך אליו.

יחד עם זאת, לנתבע רשלנות תורמת לתאונה בשיעור של 25% משלא בחן את התנועה בכניסתו לצומת ובהתקדמותו בצומת ולא התאים עצמו לתנועה בכביש כדי למנוע את התאונה או להקטין את נזקיו.

11. הנתבע הוכיח את נזקי רכבו בחוות דעת של שמאי, שלא נסתרה בחוות דעת נגדית.

בהתאם לקביעותי בנוגע לשיעור האחריות, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום פיצוי לתובע בסך של 1,700 ₪ בגין נזקיו עקב התאונה והוצאותיו לשכ"ט שמאי, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד התאונה ב- 05/02/08 ועד ליום התשלום בפועל. התשלום ישולם, בכפוף להמצאת אישור אי הגשת תביעה למבטחת ע"י התובע לב"כ הנתבעת, תוך 30 יום מהיום.

12. התובע לא הוכיח את נזקיו העקיפים הנטענים בהשבתת רכבו ולפיכך נידחה רכיב תביעה זה.

13. בנסיבות אלו, כל צד יישא בהוצאותיו.

עותק פסק הדין ישלח לצדדים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לתובע בהתאם להודעה על הפסקת ייצוג.