אבו מופלח נ' מ. מ. עיספייא

החלטה

לפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן בהעדר הגנה ביום 27/10/13.

הבקשה לביטול פסק דין הוגשת במועד.

אין חולק כי הנתבעת קיבלה את כתב התביעה, על פי אישור מסירה חתום על ידה מיום 7/8/13, אך המבקשת טוענת כי היה על המשיב למסור את כתב התביעה גם לחשב המלווה לפי פקודת העיריות.

עניינה של התביעה חשבונות שלא שולמו בגין עבודת התובע עבור הנתבעת.

המבקשת תולה את המחדל בהגשת כתב ההגנה בתקלה במשרד ב"כ המבקשת, שפורטה בבקשה ובתצהיר. אימם של ב"כ המבקשת ואחותו, שגם היא עו"ד במשרד, אושפזה בחודש אוקטובר 2013 ועברה ניתוח באופן לא צפוי, ועו"ד נוספת במשרד היתה בחופשת ירח דבש במשך חודש ימים, ועקב העדרות עורכי הדין לא נרשמה תזכורת להגשת כתב הגנה במועד הנכון אלא ליום 7/11/13, וכאשר ביקשה עו"ד ממשרד ב"כ המבקשת ארכה מחברה, התברר לה כי ניתן פסק דין.

לגוף התביעה מכחישה המבקשת את החשבונות, שצורפו לכתב התביעה, טוענת כי המשיב היה גם מהנדס המועצה וכי החשבונות אינם מאושרים. המבקשת מציינת כי הינה מועצה מקומית, שיש לה חשב מלווה, והשארת פסק הדין בסכום זה על כנו אינה מוצדקת.

ב"כ המשיב מתנגד לבקשה, טוען כי אין מחלוקת כי כתב התביעה הגיע לידי המבקשת, וכי החשב המלווה יושב באותו בניין, ומשהועברה התביעה לטיפול עו"ד ניתנה בידי הנתבעת האפשרות להתגונן ואין רלוונטיות לשאת ההמצאה לחשב המלווה. המשיב טוען כי היה למבקשת די זמן להגיש כתב הגנה מאז המסירה ביום 7/8/13 עד ליום 8/10/13.

במיוחד טוען המשיב בתגובתו כי המבקשת לא פירטה את נימוקי ההגנה כדבעי, ולא הציגה חשבון נגדי או הסכמות אחרות, ולא צורף תצהיר איש מטעם המבקשת, שיעיד על נימוקי ההגנה.

בתשובה לתגובה מפרט ב"כ המבקשת את טענותיה, טוען כי המבקשת שילמה למשיב את כל הסכומים שהחשבונות בגינם אושרו, ולעמדתה אינה חייבת לו דבר נוסף.

בתצהיר גזברית המועצה המקומית, שצורף לתשובה לתגובה צויין כי בשנת 2012 התקיימה ישיבה בנוכחות הצדדים, ולאור טענות הצדדים התבקש המשיב להגיש חשבונות, שהוא טוען כי לא קיבל תשלום בגינם לבדיקת הגברות ומח' ההנדסה במועצה, אך הוא לא עשה כן. לתגובה לתגובה צורפה גם כרטסת הנהלת חשבונות, שמנהלת המבקשת למשיב, לפיה אין יתרה משמעותית בכרטסת (186 ₪), לאחר שעוד בשנת 2011 קיבל המשיב מתקציבים שנועדו לכך (תב"ר) את כל המגיע לו (תשלום בסך 542,000 ₪).

לאחר שקראתי את כתבי הטענות, אני מוצאת כי יש מקום לבטל את פסק הדין בתנאי שהמבקשת תשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין הבקשה בסך 1,000 ₪.

אני מוצאת כי המבקשת התרשלה בטיפול בכתב התביעה, שנמסר לה, ולא הוכח כי מסירה לחשב המלווה היתה מונעת את התקלה, שארעה במשרד ב"כ המבקשת.

בביטול פסק דין משיקול דעת בית המשפט, נוטים בתי המשפט לקבל את הבקשה אם הוכח כי לא היה זלזול מכוון, ועל התקלה ניתן לפצות בהוצאות משפט.

השיקול בעל המשקל הרב יותר הינו נימוקי ההגנה. כאן פורטו נימוקי ההגנה סבירים, נתמכים במסמכים. אין בבקשה ובתשובה לתגובה התייחסות פרטנית לכתב התביעה ובמיוחד לחשבון האחרון מיום 21/8/12 בעניין "קיר תומך נאדר מנסור", עבודה שהחלה לטענת המשיב רק ביולי 2012, כלומר שהתשלומים, שצויינו בכרטסת שצירפה הגזברית, אינם יכולים להוות תשלום בגינם, אך הזמן שחלף והעובדה שאין תימוכין להגשת החשבון למבקשת, מצדיקה בירור העובדות לאשורן.

גם העובדה שלמרות שהתשלום האחרון ע"י הנתבעת בוצע ביום 13/9/11, ולמרות האמור בכתב התביעה לא צורף ולו מכתב דרישה אחד של המשיב או בא כחו למבקשת, מצדיקה ביטול פסק הדין.

בהינתן כי המבקשת מנוהלת תחת פיקוחו של חשב מלווה וכי הפרוייקטים שהיא מבצעת כפופים לאישור תקציבי, איני מוצאת מקום לחייב את המבקשת בהפקדה כתנאי לביטול פסק הדין.

המבקשת תציג לי אסמכתא על תשלום ההוצאות ושכ"ט עו"ד למשיב ותגיש כתב הגנה, והכל תוך 30 יום.

ניתנה היום, י"ג סיוון תשע"ד, 11 יוני 2014, בהעדר הצדדים.