אבו מוך נ' שוכרי ואח'

החלטה

ב-27/12/2010, ניתן פ"ד, לבקשת התובע, מאחר ולא הוגש כתב הגנה.

למחרת היום, הוגשה ע"י הנתבעים בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה.

זו נדחתה כמפורט בהחלטה מיום הגשת הבקשה.

ב-29/12/2010, הוגשה בקשה לביטולו של פסק הדין האמור. נימוקי הבקשה דומים ביותר לנימוקי הבקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה, ומציינים את הסיבות בעטיין לא הוגש כתב הגנה במועדו:

ע"פ חישוב ב"כ הנתבעים, המתבסס על מידע שנמסר לו על ידי הנתבעים, היה עליו להגיש כתב הגנה עד ליום 28/12/2010.

הבקשה מציינת קיומו של ספק בדבר מועד המסירה של כתב התביעה, וטענה לזיוף חתימתו של הנתבע על גבי אישור המסירה כמו גם את היותו של ההסכם המצורף לתביעה, לא שייך לנתבעים, אלא לאחרים זולתם.

תשובת התובע מציינת, כי כתב התביעה נמסר לידי הנתבעים ביום 23/11/2010, כעולה מתצהיר המוסר ואישורי המסירה, אותם צירף זה מכבר לבקשתו ליתן פ"ד באין כתב הגנה.

התובע מציין, כי הנתבעים אינם נוקבים במועד אחר כלשהו, שעה שאין חולק כי כתב התביעה הומצא להם, כעולה מבקשתם להארכת מועד להגשת כתב הגנה (בקשה שנדחתה, כאמור לעיל).

באשר לסיכוי הגנתם של המבקשים, מציין התובע, כי הנתבעים מודים בקיומו של חוב, גם אם נמוך משהו מן המיוחס להם – משמע, אינם ממלאים אחר המוסכם בין הצדדים, משכיר-שוכרים.

התובע מציין כי נמסרה הודעה על ביטול ההסכם בשל הפרתו, טרם הגשת התביעה, ומאום לא אירע לתיקון המצב המתחייב ממנה.

לאחר בחינת המתחייב מהוראות הדין, לצורך ביטולו של פ"ד, דומה כי אין בפי הנתבעים טענות הגנה נאותות, המצדיקות את ביטולו של פסק הדין.

משכך מצאתי – אין צורך לבחון אם אי הגשת כתב הגנה במועדו נבע מזלזול בבית המשפט, אם לאו.

ייאמר, למעלה מן הצורך, כי סדר הדין בה הוגשה התביעה, ע"פ הוראות פרק טז4 לתקסד"א, מחייב כי התדיינות בתביעה לפינוי מושכר, לא תארך יתר על המידה הקבועה בתקנות, ובאין הגנה ראויה נפרסת בבקשת הביטול – אין מקום לחרוג מן המועדים האמורים שם.

אשר על כן, אני דוחה את בקשת המבקשים.

לפנים משורת הדין, לא אעשה צו להוצאות.

ניתנה היום, ד' אדר א תשע"א, 08 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.