אבו טיר נ' מדינת ישראל

החלטה

1.מונחת לפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש פסילה בפועל לתקופה של שנה, שהוטל על המבקש בבית משפט קמא (כבוד השופטת פראג-לבוא) בגין עבירה של נהיגה ברכב כשרישיון הנהיגה פקע וחלפו למעלה מ-6 חודשים מיום פקיעת תוקפו, בניגוד לסעיף 10 (א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א – 1961.

2.בתאריך 27.2.09 נתפס המבקש נוהג ברכב כשאין ברשותו רישיון נהיגה תקף ונמצא, כי תוקפו של רישיון הנהיגה פקע שלוש שנים קודם לכן.

בתאריך 11.2.10 נשפט המבקש בהעדרו לשנת פסילה בפועל, 6 חודשי פסילה על תנאי ל-3 שנים וקנס בסך 3000 ₪.

כבוד השופטת פראג לבוא ציינה בגזר הדין את עברו המכביד של המבקש, הכולל 31 הרשעות קודמות, ואת פרק הזמן הממושך בו נהג המבקש ללא רישיון, תוך ביצוע עבירות תעבורתיות נוספות.

לאור החלטת בית משפט קמא, הפקיד המבקש את רישיונו בתאריך 15.3.10 והגיש, באמצעות בא כוחו, הודעת ערעור על גזר הדין.

מכאן הבקשה שלפניי.

3.ב"כ המבקש מלין על חומרת העונש שנגזר על המבקש, אשר אינו מתיישב עם מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מעין אלה, במיוחד ובפרט כשמדובר בעבירה, אשר אינה מנויה בתוספת השנייה לפקודה ואין בצידה חובת פסילה. זאת ועוד טען, כי המבקש נשפט בהעדרו, לאחר שהגיש בקשת דחייה לשם הסדרת ייצוגו ובטרם התוודע להחלטה הדוחה את בקשתו.

אשר לפרק הזמן הממושך, במהלכו לא חידש המבקש את רישיונו טען ב"כ המבקש, כי מקורו באי תשלום קנסות שצבר המבקש לחובתו על רקע מצב כלכלי קשה.

בהתחשב בכל אלה, נוכח עיסוקו של המבקש וחיוניותו של הרישיון עבורו ועל מנת שלא לסכל את הליך הערעור, עתר להשיב למבקש את רישיונו.

4.מנגד, עתרה ב"כ המשיבה, לדחות את הבקשה בהתחשב בעברו המכביד, משך הפסילה וסיכויי הערעור שאינם גבוהים.

דיון

5.לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ומשעיינתי באסופת פסיקה אותה הגיש ב"כ המבקש, החלטתי לדחות את הבקשה.

6.המבקש נוהג משנת 1995 והספיק לצבור לחובתו 31 הרשעות קודמות בעבירות שונות, ביניהן עבירות מהירות, עקיפה מימין, איסור שימוש ברכב, חציית צומת באור אדום, נהיגה ללא רישיון רכב וכן שתי עבירות משנת 2002 ו-2003 של נהיגה ללא רישיון, כאשר רישיון הרכב פקע פחות מ-6 חודשים.

7.המבקש עשה דין לעצמו ולא חידש את רישיונו משך תקופה ארוכה, בה המשיך לנהוג ואף לבצע עבירות תעבורה נוספות. התנהגות זו יש בה משום זלזול במערכת אכיפת החוק ובחוקי המדינה ומכאן חומרתה.

8.אין לגזור גזירה שווה מגזרי הדין שהונחו לפתחי לעניינו של המבקש, שכן כל מקרה ונסיבותיו הוא. יחד עם זאת, גם אם אניח, כי המותב שידון בערעור, ימצא לנכון להפחית מעונשו של המבקש, הרי שעפ"י מה שראו עיניי, יופחת עונשו לכל היותר ל-6 חודשי פסילה. אם כך ובהתחשב במשך הפסילה, אין בדחיית הבקשה בכדי לייתר את שמיעת הערעור, הקבוע לדיון ליום 21.7.10.

9.אשר על כן ובהתחשב באמור, אני דוחה את הבקשה.

10.המזכירות תעביר החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, כ' אייר תש"ע, 04 מאי 2010, בהעדר הצדדים.