אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אבו חנין ואח' נ' בנק ברקליס דיסקונט

אבו חנין ואח' נ' בנק ברקליס דיסקונט

תאריך פרסום : 02/05/2010 | גרסת הדפסה
תל"א
בית משפט השלום נצרת
16757-03-10
02/05/2010
בפני השופט:
עירית הוד

- נגד -
התובע:
1. היאם אבו חנין
2. אליאס אבו חנין

הנתבע:
בנק ברקליס דיסקונט

החלטה

רקע ותמצית טענות הצדדים

לפניי בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן על ידי כבוד השופט ג'רג'ורה ביום 24.5.93.

עסקינן בתובענה כספית, על סך 51,925 ₪, אשר הגיש המשיב, תאגיד בנקאי, נגד המבקשים, בני זוג. התובענה הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר. התובענה הוגשה במקור לבית משפט השלום בכפר סבא והעוברה לבית משפט השלום בנצרת בעקבות בקשת המבקשים והסכמת המשיב.

המבקשים טוענים, כי פסק הדין אשר ניתן ביום 24.5.93 לא הומצא להם ונודע להם אודותיו רק לאחרונה. לטענת המבקשים, פסק הדין ניתן במעמד צד אחד וכתוצאה מהטעיית המבקשים. לטענתם, מתקיימות בענייננו נסיבות מיוחדות המצדיקות ביטול פסק הדין.

המבקשים טוענים, כי הם הסבירו לעורך הדין אשר ייצג אותם במועד האמור, כי הם אינם חייבים כספים למשיב וכי לתביעתו אין בסיס. לטענתם, לאורך הדרך הוסבר להם, כי הם אינם חייבים כספים למשיב.

לטענת המבקשים, אין בידיהם מסמכים הקשורים לתובענה האמורה שכן ניסיונותיהם לקבל מסמכים מהמשיב לא צלחו. כמו כן, בא כוחם דאז טען, כי בחלוף 20 שנה אין בידו מסמכים הנוגעים לתובענה. לטענתם, הם פנו לבית המשפט בכדי לצלם את מסמכי התיק אולם נמסר להם, כי התיק בוער.

המבקשים טוענים, כי בא כוח המשיב מסר להם פרוטוקול מיום 14.3.93 ממנו עולה, לכאורה, כי באותה תקופה נותק הקשר בינם לבין בא כוחם. עסקינן בדיון בו נדונה בקשת רשות להתגונן. המבקשים לא הופיעו לדיון האמור ולטענתם, ככל הנראה, בנסיבות אלו נמחקה בקשתם. לטענת המבקשים, הם לא ידעו אודות הדיון האמור ולא הוזמנו אליו. בנסיבות אלו טוענים המבקשים, כי יש לבטל את פסק הדין אשר ניתן נגדם. כן טוענים המבקשים, כי משלא הוזמנו לדיון הרי שהם לא הגיעו לדיון בשל טעות או נתק בינם לבין בא כוחם ולא בשל זלזול בבית המשפט או התעלמות מצידם.

לטענת המבקשים, תיק ההוצל"פ נפתח בשנת 1993 ובשנת 1994 בוטלו ההליכים ועד שנת 2001 לא ננקטו הליכים. בשנת 2001 ננקט הליך אחד ובהמשך לא ננקטו הליכים נוספים עד שנת 2005. בשנה זו ניתן צו מאסר ומיד לאחר מכן בוטלו ההליכים ועד סוף שנת 2009 לא ננקטו הליכים נוספים. עוד טוענים המבקשים, כי בתיק בוצעו תנועות בלתי מוסברות וכי בשנת 2005 הוקטן היקף החוב בסך של 621,203 ₪ על אף שהם לא שילמו סכומים אלו. לטענתם, אכן נלקחו מהם כספים אולם הם סברו, כי עסקינן בכספים הנוגעים לערבות המבקש לאחיו כלפי הבנק.

המבקשים טוענים, כי סיכויי הצלחתם טובים. לטענתם, יש בידיהם מסמכים של הבנק המלמדים, כי היתרות בחשבונותיהם עומדות על אפס. עוד טוענים המבקשים, כי בשנת 1992 הם ביררו את העניין מול המשיב ונמסר להם, כי החוב לא קיים מששולמו באותה תקופה כספים לבנק לכיסוי חוב אשר נוצר בשל שיקים חוזרים של צד שלישי.

עוד טוענים המבקשים, כי עומד נגדם תיק הוצל"פ על סך של כ-3 מיליון ₪, אשר החל כחוב של 50,000 ₪. לטענתם, התנהלות המשיב ומחדליו גרמו ותרמו לנזקיהם.

המבקשים טוענים, כי סמכותו של בית המשפט לבטל פסקי דין אשר ניתנו במעמד צד אחד הינה רחבה ביותר. לטענתם, צד זכאי, כי יהיה לו יומו בבית המשפט וכי תביעתו תתברר לגופה. עסקינן בזכות חוקתית. בשל כך נוקטים בתי המשפט בגישה מקלה בעת שהם דנים בבקשה לביטול פסק דין אשר ניתן במעמד צד אחד.

בנוסף עתרו המבקשים לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל אשר ננקטו נגדם. בהתאם להחלטה מיום 18.3.10 עוכבו הליכי ההוצאה לפועל, עד למתן החלטה בבקשה שלפניי.

המשיב מתנגד לבקשה וטוען, כי דינה להידחות. לטענת המשיב, ביום 2.1.92 הומצא כתב התביעה למבקשים וביום 15.1.92 הגישו המבקשים בקשת רשות להתגונן, אשר נתמכה בתצהיר המבקש. במקביל להגשת הבקשה האמורה, הגישו המבקשים בקשה להעברת הדיון לבית משפט השלום בנצרת. לא5ור נימוקי הבקשה והסכמת המשיב, הועבר הדיון בתובענה לבית משפט זה. לטענת המשיב, משחלפו שישה חודשים ממועד העברת התובענה וטרם נקבע דיון בבקשה, פנתה באת כוחו למזכיר הראשי, בכתב, לשם קביעת דיון בבקשה. ביום 7.12.92 נערך דיון בבקשה. המבקשים לא התייצבו לדיון האמור. בתום הדיון ניתן תוקף של החלטה להסכם דיוני אשר התגבש בין הצדדים באשר להמצאת מסמכים והגשת חוות דעת מומחה. בהחלטה אשר ניתנה במסגרת הדיון אשר נערך ביום 7.12.92 נקבע דיון נוסף בתובענה ביום 14.3.93. אף לדיון האמור לא התייצבו המבקשים. במסגרת הדיון האמור טען בא כוח המבקשים, כי אין בידו ליצור עמם קשר. בא כוחם ביקש להתפטר מייצוגם. המשיב ביקש, כי בקשת הרשות להתגונן תדחה וכי יינתן פסק דין. ביום 12.4.93 ניתנה החלטה לפיה נדחתה בקשת בא כוח המבקשים להתפטר מייצוגם וכן נדחתה בקשת המשיבה באשר לדחיית בקשת הרשות להתגונן ומתן פסק דין. עוד נקבע בהחלטה זו, כי המבקשים רשאים להגיש חוות דעת, כפי שהוסכם בהסכם הדיוני המפורט לעיל, וכן נקבעה ישיבה לצורך דיון בבקשת הרשות להתגונן. המבקשים חויבו בתשלום הוצאות המשיב, בסך 700 ₪, כתנאי לדיון בבקשתם. המשיב טוען, כי הסכום דנן לא שולם לו. בנסיבות אלו עתר המשיב, כי בקשת הרשות להתגונן תמחק. ביום 24.5.93 ניתן פסק הדין נשוא הבקשה, לאחר שהמבקשים לא פעלו בהתאם להחלטה מיום 12.4.93.

עוד טוען המשיב, כי ביום 31.5.93 נפתח תיק ההוצל"פ נגד המבקשים ואזהרות נמסרו למבקשים, כדין, ביום 29.7.93. המשיב טוען, כי במסגרת תיק ההוצאה לפועל ננקטו הליכים נגד המבקשים ובא כוחם אף פנה למשיב במטרה להגיע להסדר באשר לסילוק החוב. בא כוח המבקשים לא פעל במועד האמור לשם ביטול פסק הדין. המשיב ציין, כי הוא נקט בהליכים כגון עקול מיטלטלין ועקול כספים ומימושם.

המשיב טוען, כי פסק הדין ניתן כהלכה, לאחר שכתב התביעה הומצא למבקשים והם הגישו בקשת רשות להתגונן. לטענתו, רק לאחר מספר דיונים בהם נכח בא כוח המבקשים ומשלא פעלו המבקשים בהתאם להסכמות הדיוניות ואף לא שילמו את סכום ההוצאות אשר נקבע בהחלטת בית המשפט, ניתן פסק הדין בו עסקינן.

לטענת המשיב, המבקשים לא נתנו הסבר מדוע הם לא פעלו בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 12.4.93 ומדוע לא התייצבו לדיון אשר נקבע בבקשתם. המשיב טוען, כי אין עסקינן בפסק דין אשר ניתן במעמד צד אחד שכן נערך דיון במעמד בא כוחם של המבקשים. לטענתו, המבקשים ובא כוחם התעלמו מההליכים המשפטיים אשר התנהלו בתובענה.

עוד טוען המשיב, כי המבקשים טענו, כי לא ידעו אודות הישיבה אשר נערכה ביום 14.3.93 אולם הם מתעלמים משני תאריכים מהותיים- המועד בו ניתנה ההחלטה מיום 12.4.93 והמועד בו הומצאה להם האזהרה. המשיב טוען, כי משחלפו 16 שנים ממועד מתן פסק הדין הרי שעילתם של המבקשים לביטול פסק הדין התיישנה.

באשר לסיכויי הגנה טוען המשיב, כי לא די בטענת המבקשים, כי אינם חייבים, בכדי לקבוע, כי הצביעו על סיכויי הגנה טובים. לטענתו, המבקשים לא הצביעו על סיכויי הגנה טובים. כן טוען המשיב, כי אין בידי המבקשים להסתתר מאחורי טענתם כי אין להם מסמכים שכן, בהתאם להחלטת בית המשפט היה עליהם להגיש רשימה לשם המצאת המסמכים, אולם בא כוחם לא פעל בהתאם.

המשיב טוען, כי מחד טוענים המבקשים, כי לא היה להם חוב ומאידך הם טוענים, כי חובם נפרע. לטענת המשיב, טענת המבקשים, כי חובם נפרע איננה טענה אשר בית המשפט אמור לדון בה כי אם ראש ההוצאה לפועל. המשיב ציין, כי פניות באת כוחו למבקשים, כי יצרפו מסמכים המעידים על תשלום החוב, לא הניבו פרי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ