אבו חנא נ' אבו ח'יט ואח'

החלטה

1.לפניי בקשה למניעת הטרדה מאיימת. המבקש טוען כי משיבה מס' 1 (להלן: "המשיבה") מטרידה אותו מזה תקופה ארוכה, שולחת אליו אנשים, שליחים באופן ישיר או עקיף, היה אירוע של תקיפה, הוגשה תלונה במשטרה וגם צורף חומר רפואי.

2.המשיבים מכחישים את טענותיו של המבקש וטוענים כי הוא דווקא הוא זה שמטריד את המשיבה מזה כשנה, ורק מהטעם שמדובר באדם פשוט לא מצאה המשיבה לנכון להגיש תלונה במשטרה או להגיש נגדו בקשה לקבלת צו.

3.אתמול התקיים דיון במעמד הצדדים, בו שמעתי את עדויות הצדדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי. מהתרשמות ישירה מהצדדים עולה כי המבקש באופן הזוי קושר את כל הבעיות והסכסוכים שבהם הוא מעורב ישירות למשיבה, למרות שהמשיבה לא נכחה באף אירוע מהאירועים להם טוען המבקש. המשיבה מכחישה כל היכרות ביניהם, בעוד שהמבקש מתעקש על כך שהם מכירים אחד את השני בהתבסס על עובדה אומללה של רכישת מכשיר טלפון נייד, או אפילו נרתיק לטלפון נייד, ע"י המבקש מהעסק המשפחתי של המשיבה בשנת 2005. מכך הוא מבקש לבנות קשר או היכרות בינו לבין המשיבה. הטענה על פניה אינה הגיונית וחסרת כל בסיס, ומצביעה על הלך מחשבתו המוזר של המבקש בכל הקשור למשיבה.

המבקש טוען כי היא שולחת לו אנשים שירביצו לו כמו אותו אדם בשם סאמר, אך לא הוכח כל קשר או היכרות בין אותו סאמר לבין המשיבה. על אף כל טענותיו כנגד המשיבה הוא לא מצא לנכון להגיש נגדה תלונה במשטרה, למרות שלא בחל להגיש תלונות נגד אנשים אחרים. נראה כי יש למבקש נטייה אובססיבית כלפי המשיבה, וההתייחסות למשיבה תלושה מהמציאות ואינה מבוססת על עובדות בשטח.

4.המשיבה טוענת, ואני מאמינה לה, כי אין כל קשר או היכרות בינה לבין המבקש, כי המבקש הוא דווקא שמטריד אותה, עוקב אחריה, מתחקה אחר תנועותיה, היכן שהיא הולכת היא מוצאת אותו לפניה, היא רואה אותו בסביבתה, אם זה בקרבת ביתה, אם זה בקרבת בית סבתה שאותה היא מבקרת מידי יום, אם זה בקרבת המקומות בהם היא מבלה או עושה קניות, היא תמיד מוצאת אותו לפניה. בשלב מסוים החליטה המשיבה לערב את דודה, משיב מס' 2, אשר בנועם פנה למשפחת המבקש, הגיע אליהם הביתה, שפך בפניהם את הבעיה, ומשפחתו של המבקש התחייבו כי הסיפור יסתיים. הסיפור בפועל לא הסתיים והמבקש המשיך להופיע במקומות בהם מבקרת המשיבה. כל האירועים להם טוען המבקש של איומים או תקיפות, דווקא אירעו בסביבתה של המשיבה ולא בסביבתו שלו. המבקש אף מודה כי הוא ניגש פעם לחצר ביתה של המבקשת, מודה כי התקשר פעם לביתה, ומודה כי הוא פנה ישירות לאחותה של המשיבה בעת שהמשיבה ואחותה בילו במתחם קניות.

5.ההתרשמות מכל האמור לעיל היא, כי דווקא המבקש הוא שאינו מרפה מהמשיבה, ומייחס לה את כל הבעיות בהם הוא נתקל, וחושד כי היא שולחת לו אנשים, ואין לחשדותיו כל בסיס במציאות.

6.התוצאה מהאמור לעיל, היא כי אני דוחה את הבקשה ומחייבת את המבקש לשלם לכל אחד ממשיבים 1 ו-2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 750 ₪ בתופסת מע"מ כחוק, וכן לשלם למשיב מס' 3 הוצאות משפט בסך 300 ₪.

ניתנה היום, כ"א אלול תש"ע, 31 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.