אבו חאג נ' משרד הפנים

פסק דין

המשיב הודיע לעותר ביום 8.2.06 על פקיעת רישיון ישיבת הקבע שלו בישראל, מחמת רכישת אזרחות אמריקנית. בפסק דיני מיום 4.5.07 בעת"מ 457/06, במסגרתה עתר העותר נגד ההחלטה האמורה, נקבע כי היה על המשיב "לנקוט משנה זהירות בטרם סתימת הגולל על הבקשה להשבת התושבות, חרף קבלת האזרחות הזרה... יחד עם זאת, מאחר שהעותר נסמך על מגוריו בישראל לאחר קבלת האזרחות האמריקנית, אין מקום לשקול את השבת הרישיון לישיבת קבע כל עוד נמשך המצב, השורר מזה למעלה מ-4 שנים, בו העותר מצוי מרבית הזמן מחוץ לישראל ומגיע לישראל אחת לכמה חודשים כדי לבקר את אשתו וילדיו". לאור זאת נצטווה המשיב להתיר את שהיית העותר בישראל במשך שנתיים במעמד זמני, כאשר "בתום תקופה זו, ובהתאם להתרשמות המשיב ממידת הזיקה של העותר לישראל במהלכה, יחליט המשיב האם לחדש לעותר את הרישיון לישיבת קבע". ביום 6.9.09 נתתי פסק דין בעתירה נוספת שהגיש העותר (עת"מ 1299/09). פסק הדין אימץ את הסכמת הצדדים לפיה "'תקופת המבחן' של העותר 1 על פי פסק הדין מיום 4.5.07 בעת"מ 457/06 תחל היום. במהלך תקופה זו יוסיף העותר לקבל מעמד זמני שסוגו ייקבע על ידי המשיב".

מאז תחילת שנת 2012 מתנהלת התכתבות בין העותר לבין משרד הפנים לגבי דרישת העותר להשבת רישיון ישיבת הקבע שלו, לאחר שלטענתו שהה ברציפות בישראל (במעמד זמני) מאז מתן פסק הדין בעתירה השנייה בספטמבר 2009. המשיב דורש מהעותר, כתנאי להשבת מעמד הקבע, להגיש בקשה מתאימה ולצרף אליה טופס קורות חיים לצורך בדיקת גורמי הביטחון וקבלת עמדתם באשר לקיומה של מניעה ביטחונית. העותר מתנגד לדרישה זו וטוען כי חובת המשיב להשיב לו את תושבותו הקבועה נובעת מפסקי הדין שניתנו בעניינו. משכך, ובהתחשב בהיות העותר יליד ירושלים המתגורר בה לאחרונה מספר שנים ברציפות, להבדיל מתושב זר או מתושב השטחים, אין מקום להתנות את השבת תושבות הקבע בעריכת בדיקות ביטחוניות. יו"ר ועדת ההשגה לזרים במשרד הפנים, אשר בפניו הובאה מחלוקת זו, קבע בהחלטתו מיום 26.6.13 כי דרישות המשיב אינן חורגות מהנוהל, מהנחיות בית המשפט וממתחם הסבירות, והחליט לפיכך למחוק את ההשגה שהגיש העותר. ביום 26.11.13 הגיש העותר את עתירתו הנוכחית, בה הוא מבקש שבית המשפט יורה למשיב להסתפק במסמכים אותם המציא לו, כך שהעותר לא יחויב להמציא טופס קורות חיים ולעבור בדיקה ביטחונית כתנאי להשבת רישיון ישיבת הקבע.

העתירה אינה מגלה על פניה עילה להתערבות בית המשפט, ודינה להידחות על הסף בהתאם לתקנה 7(2) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000. פסק הדין בעת"מ 457/06 לא ביטל את הודעת המשיב בדבר פקיעת רישיון ישיבת הקבע של העותר אלא הורה למשיב לשקול את השבת הרישיון לאחר שתחלוף תקופת מבחן במהלכה יוכיח העותר כי שב להשתקע בישראל. הלכה פסוקה היא כי במסגרת הליך של השבת תושבות קבע לתושב ישראל לשעבר אשר רישיון ישיבת הקבע שלו פקע – וכך אף אם מדובר בתושב לשעבר שנולד בירושלים – רשאי המשיב לבקש את עמדת גורמי הביטחון ולהתנות את השבת הרישיון בהעדרה של מניעה ביטחונית (עע"מ 9807/09 זרינה נ' משרד הפנים, מיום 1.8.11, פסקה 22; עת"מ (י-ם) 1630/09 חוסיני נ' שר הפנים, מיום 24.8.10, פסקה 13; עת"מ (י-ם) 53435-01-12 אבו דיאב נ' משרד הפנים, מיום 26.3.12, פסקה 11). הלכה זו יפה גם למקרה של העותר. האמירה בפסק הדין בעת"מ 457/06 באשר לחובת המשיב להחליט בשאלת חידוש רישיון ישיבת הקבע של העותר "בהתאם להתרשמות המשיב ממידת הזיקה של העותר לישראל" במהלך תקופת מבחן של שנתיים ברישיון זמני – לא באה לפגוע בזכות השמורה למשיב, מתוקף שיקול הדעת הרחב המוקנה לו, להתנות את השבת רישיון הקבע בהעדרה של מניעה ביטחונית.

לאור האמור, אני דוחה את העתירה על הסף. בנסיבות המקרה לא יחויב העותר בהוצאות.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ו אדר א' תשע"ד, 26 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.