אבו זלאם וסים נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בעכו (להלן: "בית משפט קמא") אשר ניתן ביום 7.12.2009 שניתן בהיעדר על ידי כבוד השופט א' קאופמן בתיק 584-07-09.

המערער הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר. ביום 5.5.2010 נדחתה בקשת המערער לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר.

יש לציין כי בית משפט קמא דן בבקשה קודמת לביטול פסק הדין ובהחלטתו מיום 10.2.2010 אפשר למערער להגיש בקשה מתוקנת תוך 21 יום.

המערער לא הגיש בקשה מתוקנת במועד שנקבע על ידי בית משפט קמא. הבקשה המתוקנת הוגשה ביום 5.5.2010. הבקשה נדחתה כי היא לא הוגשה במועד שנקבע על ידי בימ"ש קמא וחרף עונש הפסילה שהושת על המערער הוא לא הפקיד את הרישיון.

יחד עם זאת, ביקש בית משפט קמא במסגרת החלטתו הנ"ל מהמשיבה, להתייחס לבקשה לניכוי הפסילה המנהלית מהעונש שהטיל. בסופו של יום, עונש הפסילה המנהלית נוכה מעונש הפסילה הממשית.

כאן המקום לציין כי המערער הובא לדין בגין כך שביום 30.5.2009 בהיותו נהג חדש שטרם מלאו לו 21 שנה, הסיע ברכבו שלושה נוסעים כאשר במושב שלצידו לא ישב מלווה כהגדרתו בפקודת התעבורה בניגוד לסעיף 12(א)(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961.

המערער נידון על ידי בית משפט קמא לעונשים הבאים: 500 ₪ קנס, 3 חודשי פסילה בפועל, שני חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים.

יש לציין כי המערער היה מיוצג בבית משפט קמא על ידי עו"ד ו. עריד אשר הגיש הבקשה הראשונה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר ושבעקבותיה הורה בית משפט קמא למערער להגיש בקשה מתוקנת תוך 21 יום. מטעמו לא הוגשה בקשה מתוקנת.

ביום 5.5.2010 הגיש המערער בקשה מתוקנת לביטול פסק הדיו באמצעות ב"כ עו"ד ג. דהאמשה, בקשה זו נדחתה כאמור.

המערער פנה בבקשה נוספת לעיון חוזר שגם היא נדחתה ביום 6.5.2010.

על פסק הדין וההחלטות הנ"ל מופנה הערעור שבפניי.

המערער חזר על טענותיו שהעלה בבקשה לביטול פסק הדין שינתן בהיעדר ושב וטען כי ישב לידו מלווה, כהגדרתו בדין, ולכן הוא לא עבר כל עבירה.

עוד ביקש המערער כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו ויבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר כדי לתת לו את יומו בבית המשפט.

לחילופין טען המערער כי העונש שהוטל עליו חמור ומצדיק התערבות והקלה בעונש.

ב"כ המשיבה ביקשה לדחות את הערעור. לטעמה, אין כל ממש בערעור זה. אין בפיו של המערער נימוק המצדיק ביטול פסק דין שניתן בהיעדר. המערער זומן כדין ולא התייצב לדיון והעונש שהוטל עליו סביר ואינו חורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת.

לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא, בהחלטותיו, בהודעת הערעור ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור.

המערער הינו נהג חדש שזומן לדיון בגין עבירה של נהיגה ללא מלווה כאמור לעיל ולא התייצב לדיון, בנסיבות אלה, היה בית משפט קמא רשאי לדון אותו בהיעדר.

זאת ועוד, מעיון בבקשות לביטול פסק הדין שניתנו בהיעדר ואשר הוגשו על ידי באי כוחו (עו"ד עריד ועו"ד דהאמשה) לא ניתן למצוא עילה שיש בה כדי לבסס הצדק סביר להיעדרות מן הדיון או נימוקים שיש בהם כדי לבסס את הטענה לקיומו של חשש לעיוות דין.

בהיעדר אחד הנימוקים הנ"ל, אין מקום להיעתר לבקשת המערער, על כן, אני סבור כי אין מקום להתערב בפסק הדין ובהחלטות בית משפט קמא.