אבו דולה(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

עתירה לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 על החלטת ועדת השחרורים מיום 9.8.2010 בראשות כב' השופט ט' ערפאת וחברים בה א' מסר הראל, נ' גנזר ור/כ ס' סרוסי

פסק דין

סגן הנשיא א' אברהם

העותר עושה מאסר שני בן 20 חודש בשל הרשעתו בעבירות סמים, תקיפת שוטר, ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. משמלאו שני שלישים למאסרו דחתה ועדת השחרורים את בקשתו להשתחרר על תנאי, משום חומרת העבירות שהביאו למאסרו, משום שבעבר זכה לשחרור מוקדם ובכל זאת שב לסורו, משום מידע מודיעיני המצביע על עיסוקיו בפלילים במהלך מאסרו, ומשום שלא מיצה את האפשרויות לטיפול בכלא. ועדת השחרורים סברה, משום כל אלה, כי העותר עשוי לסכן את הציבור אם ישוחרר.

על החלטה זו מלין העותר, בעתירה שהניח לפנינו. הוא טוען, כי התנהג בכלא למופת, הביע חרטה עמוקה על שעשה, יצא לחופשות, ועבר קורסים שיקומיים בכלא. החלטת הועדה, שאינה נותנת לנתונים אלה את משקלם הנכון, אינה סבירה בעיני העותר.

לאחר עיון בעתירה ובתשובה שניתנה לה, שמיעת טענות הצדדים על פה ועיון בחומר שבתיק הועדה, באנו לכלל דעה, כי החלטת הועדה סבירה.

בראשית נציין, כי אף שהעותר לא עבר עבירות משמעת, ולכאורה התנהגותו בבית הכלא תקינה, עיון בחומר המודיעיני מלמד על המשך מעורבותו בעבירות סמים. על כן אין לומר עליו, כי התנהגותו בעת מאסרו הינה תקינה. מכאן יוצא, כי העותר אינו ראוי לשחרור מוקדם. בכך יכולים היינו לסיים את הדיון, כיוון שהתנהגות תקינה מהווה תנאי הכרחי, אם כי לא מספיק, לשחרור המוקדם.

למעלה מן הדרוש נוסיף, כי לא ראינו פגם במסקנתה של הועדה בדבר מסוכנותו של העותר. ראשית נאמר, כי למידע המודיעיני אותו הזכרנו השלכה בדבר מסוכנותו של העותר. כמי שממשיך לעסוק בסמים, עיסוק שהביא למאסרו הנוכחי, לימד העותר על עצמו כי הינו אדם מסוכן, העשוי לשוב לסורו אם רק יצא את בית הכלא. על כך נוסיף, כי המאסר הנוכחי הוא מאסרו השני של העותר, כאשר מן המאסר הראשון הוא שוחרר שחרור מוקדם, והנה בכל זאת שב לסורו. נסיבה נוספת המבססת את מסוכנותו של העותר נובעת מחומרתם המיוחדת של המעשים, שהביאו למאסרו הנוכחי. בתמצית נזכיר, כי העותר החזיק בכמות נכבדה של סמים במכוניתו, וכאשר הבחין במחסום משטרה – פנה לאחור בניסיון לחמוק, אחר כך הבחין במחסום נוסף, שאז השליך את השק עם הסמים מן המכונית. אחר כך לא שעה העותר להוראת שוטר לעצור, וכאשר ידו של השוטר היתה בתוך חלל המכונית – פתח העותר בנסיעה מהירה, וכך גרם לשוטר "להיזרק" (כלשון כתב האישום) וליפול ארצה ולהתגלגל על הכביש, דבר שגרם לו שריטות וסימנים כחולים. העותר המשיך בנסיעה ועבר מחסום שני של המשטרה בניסיון לנוס מפני השוטרים. מעשים אלה בהם הורשע העותר חומרה מיוחדת להם, כיוון שהם מצביעים על יחסו של העותר לחוק ולאוכפיו. חומרה זו מצביעה על מסוכנותו, אם ישוחרר על תנאי.

כל הדברים הללו מלמדים על מסוכנותו של העותר אם ישוחרר. תכנית השיקום הפרטית שהגיש העותר אינה עשויה להתמודד עם רמת המסוכנות הנובעת ממנו, ולכן אין בה כדי לשנות מן המסקנה, כי דינו של העותר להיוותר מאחורי סורג ובריח עד תום תקופת המאסר.

סוף דבר, העתירה נדחית.

ניתן היום, כ"ח אלול תש"ע, 07 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.