אבו ג'מעה נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (כבוד השופט י. ויטלסון), אשר כבר ביום 21/12/09 הרשיע את המערער בהעדרו, וגזר את דינו, בין היתר, ל- 7 חודשי פסילה בפועל, 6 חודשי פסילה על תנאי וקנס בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות, אי מסירת פרטים ואי דיווח על קרות תאונה – עבירות על סעיפים שונים בת"ת ובפקודת התעבורה.

מדובר באירוע שבו המערער ביום 16/9/08 לא שמר על רווח מרכב שנסע לפניו, עצר בצומת, גרם לתאונת חזית אחור בצומת מרומזר, גרם באותה תאונה לנזקים לכלי הרכב וגם לחבלות בגופם של שלושה אנשים.

המערער נטש את מקום התאונה ולא מסר פרטים.

המערער התיצב לישיבת המענה, קיבל מועד לישיבת הוכחות ולא בא, ובית המשפט קמא ובצדק הרשיע אותו וגזר את דינו בהעדרו.

כעבור למעלה משנה, פנה המערער באמצעות עורך דין לבית המשפט לתעבורה וביקש לבטל את פסק הדין שניתן בהעדרו, כאשר לא נתן למעשה נימוק ממשי המתקבל על הדעת לאי התייצבותו, ואף לא הראה על כל עיוות דין בהרשעתו ובענישתו.

נסיבות העבירות בשלן הורשע בבית המשפט קמא הצדיקו הטלת העונש שהוטל על-ידי בית המשפט קמא, בוודאי הצדיקו הרשעתו בהעדרו, ואף אם לא כך היה, אין כל הצדקה לקבוע שעונשו של בית המשפט קמא הוא כה סוטה מהעונש ההולם עד שיצדיק התערבות ערכאת ערעור.

ייאמר גם שביהמ"ש קמא יכול היה כלל לא להיזקק לבקשת הביטול שהוגשה הרבה מעבר למועד, כשמדובר במערער אשר היה נוכח בישיבת ההקראה כאמור, הוזמן כדין לישיבת ההוכחות ורק כעבור למעלה משנה באופן אקראי הודע לו על-ידי המשטרה ביום 10/2/11 כי נענש בהעדרו בבית המשפט לתעבורה.

אכן בית המשפט קמא בגוזרו את דינו של המערער חסך מילים ולא כתב דבר בשלוש השורות המיועדות לחלק המילולי של גזר הדין, להבדיל מהחלק האופרטיבי שבתחתיו.

לא מזמן כב' השופט רובינשטיין העיר בכלל על הטפסים הנהוגים בבית המשפט לתעבורה ומוליכים את השופטים לצמצם במילותיהם. אינני צריך כמובן לומר שביהמ"ש העליון צודק בהערתו, ובאופן ספציפי במקרה שבפניי, ראוי היה שביהמ"ש קמא ינמק את העונש שהטיל, ומשלא עשה כן טעה, אך לא אוכל לומר שטעה בעונשים ובמידתם, ולכן כאמור לא אשנה מהעונש.

הערעור נדחה.

ניתן והודע היום כ"ה אדר ב תשע"א, 31/03/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: כנרת גולן