אבו גודה נ' מדינת ישראל - ועדה מחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום

החלטה

בפניי בקשה לביטול צו הריסה מנהלי שנחתם על ידי יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום, ביום 26.12.2011, לפי סעיף 238א(ב1)(1) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 [להלן: "החוק"], כנגד מבנה עשוי בלוק בשטח של כ- 120 מ"ר הנמצא בנ.צ. 211888/572258 מזרחית לכביש 80 [להלן בהתאמה: "המבנה" ו- "צו ההריסה"].

בבקשתה, טענה המבקשת כי הצו לא היה דרוש למניעת עובדה מוגמרת וכי מדובר במבנה בו היא מתגוררת עם 12 ילדיה מזה זמן. לתמיכה בבקשתה, צירפה המבקשת צילום אוויר משנת 2010 וכן צילום אוויר נוסף מחודש אפריל 2011, וביקשה להראות באמצעות צילומים אלו כי המבנה אכן היה קיים בתקופות האמורות.

המשיבה התנגדה לבקשה וטענה בתוקף כי מדובר במבנה חדש, תוך צירוף צילומים המוכיחים לטענתה כי במועדי הביקור של המפקחים כלל לא היה המבנה גמור ואף לא היה מאוכלס.

נוכח המחלוקת בשאלה האם המבנה נשוא צו ההריסה אכן קיים משנת 2010, החליט בית המשפט, במהלך הדיון מיום 12.1.2012, לצאת לסיור מיידי בשטח, אשר החל בשעה 15:10 (נערך פרוטוקול סיור).

במהלך הסיור זוהה המבנה נשוא צו ההריסה ונערכה השוואה בין המבנים הקיימים בשטח לתצלום האוויר מחודש אפריל 2011, שהוגש על ידי המבקשת ונמצא כי המבנה נשוא צו ההריסה לא מופיע בתצ"א וכי המבנה שנטען ע"י המבקשת שהוא נשוא הצו, והמופיע בתצ"א, אינו המבנה שלגביו ניתן צו ההריסה, אלא מבנה קטן ישן בנוי פח, ואשר נמצא מאחרי המבנה נשוא הצו.

בית המשפט נכנס למבנה עצמו ונמצא כי במועד הסיור היה מאוכלס, כשבכל החדרים במבנה קיימים שטיחים ומזרונים באופן מלא ואין זכר לחומרי בניה או לעבודות בניה, זאת בשונה מהמצב בתמונות שצורפו על ידי המשיבה לתגובתה, המתעדות מציאות אחרת בתוך המבנה, בעת ביקורי המפקחים.

נוכח תוצאות הסיור, הוריתי לצדדים הודעה מוסכמת לבית המשפט, וזאת בתוך 7 ימים.

עד היום לא הוגשה הודעה מוסכמת, וזאת למרות ארכה שנתתי לבקשת ב"כ המבקשת.

נוכח האמור, אין לי אלא להכריע בבקשת המבקשת, ונוכח ממצאי הסיור אין כל צורך בדיון נוסף.

סעיף 238א(א) לחוק קובע כי –

238א (א)הוקם בנין חורג, לרבות ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית, או הוחל בהקמתו של בנין כאמור, רשאי יושב ראש הועדה המקומית לצוות בכתב שהבנין, או אותו חלק ממנו שהוקם או הוחל בהקמתו ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית, ייהרס, יפורק או יסולק, ובלבד שהוגש לו תצהיר חתום ביד מהנדס הועדה המקומית או מהנדס הרשות המקומית או מהנדס אחר או אדריכל, שאחד מהם הסמיכו לכך המציין כי –

(1)לפי ידיעתו הוקם הבנין ללא היתר או שהבנין חורג ובמה הוא חורג;

(2)לפי ידיעתו לא נסתיימה הקמת הבנין או שנסתיימה לא יותר משישים ימים לפני יום הגשת התצהיר;

(3)ביום הגשת התצהיר, אין הבנין שלגביו מבוקש הצו מאוכלס או שהוא מאוכלס תקופה שאינה עולה על שלושים ימים;

צו ההריסה נחתם על ידי יו"ר הועדה המחוזית ביום 26.12.2011, והוא מבוסס על תצהיר מתכננת המחוז מיום 20.12.2011.

לא היתה כל מחלוקת כי הבניין הוקם ללא היתר, והמחלוקת היתה בשאלה מתי הוקם המבנה.

הנטל להוכיח כי הצו אינו דרוש למניעת עובדה מוגמרת מונח במקרה דנן לפתחה של המבקשת [השוו רע"פ 634/97 אילן נקש ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה לעיר בני ברק (פורסם במאגרים); ע"פ 9091/09 וחידי סייד שויקי נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (פורסם במאגרים)]. השאלה אימתי תיחשב בניית מבנה כעובדה מוגמרת היא שאלה שהמבחן לגביה הוא מבחן אובייקטיבי. על בית המשפט לשאול עצמו האם המבנה הגיע למצב מוגמר, ובין היתר גם בשים לב לאיך תוכנן והאם הוא יכול לשרת את בעליו כפי שתכננו.

על מקרה זה נאמר: "טוב מראה עיניים ממשמע אזניים". נוכח הממצאים בסיור, אין כל קושי לקבוע כי המבקשת לא עמדה כלל בנטל המוטל עליה, אפילו במאזן ההסתברות, להוכיח את מועד הבניה.

בבקשתה, לא טענה המבקשת כלל למועד הבניה, אלא רק טענה כי המבנה הוקם ומאוכלס למעלה מ- 60 יום.