החלטה
הליכים קודמים:
1.ביום 4.7.11 הוציא מר יואל לביא, יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה רמלה, צו הריסה בגין בנייה של תוספת 2 קומות בשטח כולל של כ- 156.0 מ"ר (כל קומה בשטח של כ-78 מ"ר) בצמוד למבנה קיים מעמודי בטון תקרת בטון וקירות בלוקים ללא היתר בנייה (להלן-"המבנה"). המבנה הוקם במקרקעין הידועים כגוש 4358 חלקה 5 וגוש 4742 חלקה 3 וגוש 4359 חלקה 91 (להלן-"המקרקעין").
2.המבקשת הגישה בקשה לביטול צו ההריסה המינהלי. ביום 6.12.11 הסכימו הצדדים כי יעוכב ביצוע של צו ההריסה ל-90 יום, ואם עד לאותו מועד לא תקבל המבקשת היתר בנייה, תוכל המשיבה לבצע את צו ההריסה המינהלי בתוך 30 יום לאחר מכן.
בקשת המבקשת:
3.ביום 9.5.12 הגיש ב"כ המבקשת בקשה להארכת המועד לביצוע צו ההריסה לתקופה של 18 חודשים, לאור העובדה שלהכשרת הבנייה יש צורך להגיש תב"ע נקודתית, והזמן הדרוש לאישור תב"ע כזו הינו לפחות 18 חדשים.
4.המשיבה התנגדה לבקשה.
דיון ומסקנות:
5.לאחר קריאת הבקשה ותגובת המשיבה, סבור אני שקביעת דיון במעמד הצדדים לא תתרום מאומה, אלא תביא לדחיית מועד ביצוע צו ההריסה המינהלי שלא לצורך. ניתן להכריע בבקשה על סמך הטיעונים בכתב שהגישו הצדדים. בהתאם לתקנה 4(ב) לתקנות התכנון והבנייה (סדרי דין בבקשות לענין צו הריסה מינהלי), תש"ע-2010 תינתן החלטתי ללא דיון במעמד הצדדים.
6.ב-רע"פ 5639/93 הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל-אביב-יפו נ. עורקבי, פ"ד מ"ח(2) 397, עמ' 402 נאמר:
"הסמכות להוציא צווי הריסה מינהליים לא הוענקה על-ידי המחוקק, אלא בשנת תשמ"א- .1980ראה חוק התכנון והבניה (תיקון מס' 12), תשמ"א- .1980אותה עת נתברר כי בנייה בלתי חוקית פשתה כנגע ברחבי הארץ. כדי שניתן יהיה להילחם בנגע זה ביעילות, העניק המחוקק את הסמכות הקיצונית של הריסת בניין - סמכות שחוק התכנון והבניה בנוסח המקורי לא העניק אלא לבית המשפט - ליושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה. אכן, עדיין נזהר המחוקק והגביל את הסמכות בתנאים, קבע לה סייגים והכפיף אותה לביקורת שיפוטית, כדי שלא תופעל בטעות או בשרירות. עם זאת, ניכר מתוך הוראות החוק כי תכלית ברורה הייתה לנגד עיני המחוקק:ו שבמקרים המתאימים, שבהם נתקיימו התנאים והסייגים שנקבעו בחוק, ניתן יהיה להפעיל סמכות זאת במהירות וביעילות. יש בתכלית זאת כדי להשליך על הפרשנות הראויה של הוראות החוק בעניין זה."
ב-רע"פ 6034/99 לימור כהן ואח' נ. יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד נ"ד(1) 438 קבע בית המשפט העליון כי התכלית העיקרית של סעיף 238א לחוק היא הגנה על טובת הציבור, המחייבת כי בנייה תיעשה רק על פי היתר (עמ' 446 לפסה"ד). כן קבע ביהמ"ש העליון בפס"ד זה שבמתן פירוש לסעיף 238א לחוק יש להיזהר שלא לשים את הסמכות להוציא צו הריסה מינהלי בסד, באופן שישבש את אפשרות להילחם ביעילות בבנייה בלתי חוקית (עמ' 447 לפסה"ד).
7.לאור תכלית חקיקתית זו של סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, נפסק כי צווי הריסה מינהליים, שאין עילה לביטולם, יעוכבו רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, כמו למשל כאשר היתר הבנייה נמצא בהישג יד. ככלל אין מקום לעיכוב ביצוע הצווים, אף לא לשם קידום הליכי תכנון המצויים בראשיתם (רע"פ 1288/04 נימר נ. יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד נח(4) 385; רע"פ 5205/07 אורנסיאן תכפור נ. יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים (פורסם בנבו); ע"פ (י-ם) 30658/06 תכפור אוהרנסיאן נ. יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים (פורסם בנבו); רע"פ 10607/07 חאלד שומאן נ. יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים (פורסם בנבו)), וכי יש למנוע אפשרות של השהיית ביצוע צווים בדרך של גרירת הליכים משפטיים באופן מלאכותי כדי להרוויח זמן (ע"פ 10505/03 אזולאי נ. מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 625, 627).
8.המבקשת נמצאת רק בתחילתו של ההליך להכשרת הבנייה, ודרוש לה זמן רב על מנת לאשר את התב"ע הנקודתית, ולא ברור אם תב"ע זו תאושר. לאחר מכן יש את ההליך של קבלת היתר הבנייה. דהיינו למעשה מבקשת המבקשת לעכב את ביצוע צו ההריסה לתקופה ריאלית של לפחות 24 חודשים. בקשה זו סותרת את כוונת המחוקק בעת שנתן את האפשרות והסמכות להוצאת צו הריסה מינהלי וסותרת את הפסיקה אודות התנאים לעיכוב ביצוע צו ההריסה המינהלי.
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.
בהתאם לסעיף 238א(ט) ניתנת למשיבה ארכה של 30 יום מהיום להריסת המבנה על פי צו ההריסה המינהלי.
המבקשת תשלם למשיבה את הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
ניתנה היום, כ"ג אייר תשע"ב, 15 מאי 2012, בהעדר הצדדים.