עת"א
בית המשפט המחוזי נצרת
|
19578-07-10
28/07/2010
|
בפני השופט:
אברהם
|
- נגד - |
התובע:
יחיא אבו בדר (אסיר)
|
הנתבע:
1. משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר 2. מדינת ישראל
|
פסק-דין |
עתירה על פי סעיף 25 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשנ"א-2001 נגד החלטת ועדת השחרורים מיום 29.6.2010 בראשות כב' השופט ס' יוסף, וחברים בה ד"ר ש' סנדרס, מר א' לוין ור"כ ש' אלבז
פסק דין
כב' סגן הנשיא א' אברהם
העותר עושה מאסר שני בן 10 חדשים (מאסר ראשון נעשה בעבודת שירות בשל עבירת אלימות) בגין עבירות של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, ותקיפה בנסיבות מחמירות. האירוע האלים שהביא למאסרו של העותר עניינו התקפה רבתי שתקפו העותר ושבעה אחרים שחברו אליו, התקפה שכוונה לאנשים ששהו במשרד כוח אדם בבאקה אל גרביה, וכללה שימוש בסכינים ואגרופנים. כתוצאה ממנה נפגעו בגופם המתלוננים, בין היתר מדקירות סכין.
משמלאו שני שלישים למאסר דחתה ועדת השחרורים את בקשת העותר להשתחרר ממאסרו, משום מסוכנותו. על החלטה זו מלין העותר, בעתירה שהניח לפנינו, ובה הוא מבקש לשכנע בחוסר סבירותה של ההחלטה.
לאחר עיון בכתב העתירה ובתשובה שניתנה לה, שמיעת טענות בעלי הדין על פה, ועיון בתיק הועדה, לא יכולנו להשתכנע, כי החלטת הועדה לוקה בחוסר סבירות, ולכן אין לנו להתערב בה.
אכן, לצד זכות עומדים לעותר שיקולים אחדים, ובהם העובדה, כי מדובר בכניסה ראשונה שלו לכלא, התנהגותו התקינה בעת מאסרו, סולחה שהושגה בין הניצים, סליחתם של המתלוננים (כעולה מתצהיריהם שהוגשו לפנינו) ועוד כיו"ב. אלא שמן הצד האחר עומדת הרשעתו הקודמת של העותר בעבירת אלימות, הרשעה שהביאה למאסרו, גם אם לא מאחורי סורג ובריח, ואליה מיתוסף הדו"ח הסוציאלי ממנו עולה, כי העותר מכחיש את שיוחס לו, מתאר את מעורבותו במעשה העבירה כשולית, טוען כי נגרר אחר אחיו לאירוע האלים, ולא נטל בו חלק פעיל, ממצאים המלמדים על כי הסכנה מפני האיש לא פגה. כל העובדות הללו הביאו את ועדת השחרורים לכלל מסקנה, כי העותר, המורשע בשנית בגין מעשה אלים במיוחד, עשוי לסכן את שלום הציבור אם ישוחרר. על מסקנה זו איננו יכולים לומר כי היא כזו, שאין בנמצא ועדה סבירה, שהיתה מגיעה למסקנה דומה. נסיבותיו האישיות של העותר, שלפי הנטען עתיד לסעוד את אמו החולה, אינם מעלים או מורידים, כאשר העותר נותר עם מסוכנותו, מפני התנהגותו האלימה, ולכן אלה אינן עשויות להמעיט מן המסקנה בדבר סבירותה של ההחלטה.
משלא יכולנו לראות את חוסר הסבירות שבהחלטת הועדה, אין לנו כי אם לדחות את העתירה, וכך אנו עושים.
ניתן היום, י"ז אב תש"ע, 28 יולי 2010, בהעדר הצדדים.
א' אברהם, שופט, ס. נשיא
[אב"ד]
א' הלמן, שופטת
ב' ארבל, שופט