אבו אל עסל נ' בטחיש ואח'

פסק דין

פתח דבר

בפני תביעה כספית, בגין נזקי רכוש שנגרמו לתובע כתוצאה מאירוע תאונת דרכים מיום 18.06.12, בה היו מעורבים התובע והנתבע 1.

טענות הצדדים

על פי טענת התובע, עת נהג ברכבו, הגיח רכב הנתבעים מצדו השמאלי של רכב התובע, לא ציית לתמרור עצור בצומת, לא נתן זכות קדימה ופגע ברכב התובע אשר ניסה לברוח ותוך כדי כך התנגש עם רכב נוסף שהיה במצב חניה.

התובע צירף חוות דעת לכתב התביעה ולפיה, הנזק הישיר שנגרם לרכבו, הינו בשיעור של 30,600 ₪. בנוסף צירף חשבון שכ"ט שמאי בסך של 1,636 ₪.

לטענת התובע, האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים, ומבקש התובע להורות על קבלת התביעה, ופיצויו בגין הסכומים הנ"ל, בצירוף הוצאות נסיעות, דמי בטלה, טרחה ועוגמת נפש בסך 2,000 ₪.

הנתבעים שללו גרסת התובע לתאונה ולטענתם, ביום התאונה, רכב התובע נסע במהירות מופרזת, מבלי לתת ליבו לנעשה בדרך, איבד שליטה על רכבו ופגע ברכב חונה. לטענתם, לא היה מגע בין רכב התובע לרכב הנתבעים ואין לייחס לנתבע 1 כל אחריות לתאונה.

הנתבעים מבקשים להורות על דחיית התביעה.

דיון ומסקנות

בתאריך 19.02.14 התקיים דיון בפניי בו העידו הנהגים המעורבים בתאונה. כן העידה אשתו של התובע אשר נכחה עמו ברכב בזמן התאונה. לאחר ששמעתי את גרסאות הנהגים הנ"ל, לרבות עדות אשת התובע, אני קובעת כי התובע עמד בנטל להוכיח את תביעתו. יחד עם זאת, החלטתי להשית על האחרון אשם תורם בקרות התאונה, הכול מהנימוקים שיפורטו.

בעדותו תיאר התובע את הנסיבות אשר הובילו להתרחשות התאונה (עמ' 1 ש' 22-24). חקירתו הנגדית לא הצליחה למוטט את גרסתו, לעניין אופן התרחשות התאונה. עדותו של הנהג הייתה עדות מהימנה וללא סתירות, ואני נותנת בה אמון. לא זו אף זו, תשובותיו של הנהג בחקירתו הנגדית חיזקו את גרסתו לעניין התאונה (עמ' 2 ש' 2-11).

עדותו של התובע נתמכת בעדות אשתו, אשר כאמור, נכחה ברכב בזמן התאונה. בעדותה תיארה את הנסיבות אשר הובילו לתאונה (עמ' 3 ש' 29-32). על גרסתה זו חזרה האחרונה בחקירתה הנגדית (עמ' 4 ש' 21-27). עדות אשתו של התובע הייתה מהימנה וקוהרנטית, והנני נוטה לקבלה.

מנגד, העיד בפניי הנתבע 1, אשר נהג ביום התאונה ברכב הנתבעים. הנתבע פרס את גרסתו לנסיבות אירוע התאונה (עמ' 6 ש' 1-8). בעדותו מציין הנתבע 1 כי בזמן שעצר בתמרור עצור לא ראה את הכביש, ככל ופח אשפה הפריע לו, כפי שאף ציין בפני אשתו של התובע (עמ' 3 ש' 30). על עניין זה חזר התובע בחקירתו הנגדית (עמ' 7 ש' 1). לשאלת ב"כ התובע אישר כי אם לא הייתה המכולה, הכביש היה פתוח ופנוי והתאונה הייתה נמנעת (עמ' 7 ש' 2-3).

מהאמור לעיל, עולה כי הנתבע 1 לא נקט משנה זהירות, הגם שידע כי המכולה הסתירה את שדה הראיה שלו. הימצאותה של המכולה במקום, חייב את הנתבע 1 לנקוט משנה זהירות טרם יציאתו מהצומת, ובנסיבות דנן, שוכנעתי כי הוא לא עשה כן, ולא נתן זכות קדימה לרכבו של התובע, ובכך גרם לתאונה.

זאת ועוד, בעדותם של התובע ואשתו, ציינו האחרונים כי רכבו של הנתבע 1 פגע קלות ברכבם. מעיון באחת התמונות אשר הוגשו בפניי, ניתן להבחין בשריטה קלה ברכבו של התובע, פגיעה המתיישבת עם העדויות שנשמעו בפניי, לפיהם רכב התובע ניסה להימלט מרכב הנתבעים לאחר שהאחרון יצא בפתאומיות ללא מתן זכות קדימה.

זאת ועוד, דבריו של הנתבע 1 לפיהם מסר את פרטיו לתובע, רק לאחר שהתייעץ עם סוכן הביטוח שלו, שציין בפניו כי יש למסור פרטים רק במקרה של פגיעה (עמ' 7 ש' 12-13) מחזקת את טענת התובע כי במקרה עסקינן אכן הייתה פגיעה בין הרכבים, הגם שזו הייתה פגיעה קלה.

אוסיף כי הסתירות מחד בגרסתו של הנתבע 1 לגבי אירוע התאונה בכלל, ובעניין אי מגע בין הרכבים בפרט, כאשר מנגד טען כי מסירת פרטי רכבו לתובע, באה רק לאחר שהתייעץ עם סוכן הביטוח, שייעץ למסור את הפרטים רק במקרה של פגיעה, יש בה כדי להעלות סימני שאלה לגבי נכונות גרסתו של האחרון לעניין אירוע התאונה, ובכך, יש להביא להעדפת גרסתו של התובע, לעניין התאונה, אשר לא התגלו בה סתירות, על גרסתו של הנתבע 1.

לאור האמור, ולאחר שבחנתי טענות וראיות הצדדים לגופם של דברים, באשר לאופן התרחשות התאונה, באתי לכלל מסקנה, כי הנני מהעדיפה את גרסת התובע, באשר לאופן התרחשות התאונה, אותה מצאתי כגרסה מהימנה, עקבית, ומשכך רואה אני לקבלה, גרסה אותה אני מעדיפה על גרסת הנתבעים, אשר ראיתי לדחותה.

יחד עם האמור, אני רואה מקום להשית על התובע אשם תורם, בקרות התאונה. קביעתי זו באה לאור העובדה כי, בעקבות אי מתן זכות קדימה על ידי הנתבע, הוביל הדבר לסטיית רכב התובע לצדו הימני של הכביש ופגיעתו ברכב צד ג'. סבורה אני כי במקרה זה, התובע נסע במהירות גבוהה, וככל ונקט במשנה זהירות ונסע במהירות איטית, לא היה נאלץ לסטות ימינה ולפגוע ברכב עומד בצד הכביש, אלא פשוט לעצור. מסקנתי זו, לפיה התובע נסע במהירות, הגעתי אליה לאחר עיון בתמונות נזקי רכבו של התובע, וכן מעיון בנזקים העולים בחוות דעת השמאי מטעמו, לרבות ערכם. אי לכך, בשל אי נקיטת משנה זהירות על ידי התובע, כאמור לעיל, אני מעריכה כי יש מקום להשית עליו אשם תורם בשיעור של 20%.