אבוטבול דניאל נ' שמואלי

החלטה

1.הצדדים שבפני הינם בעלי זכויות בחלקות שכנות במושב עמיעוז.

המבקש תובע בבימ"ש השלום בבאר שבע את המשיב לסילוק ידו ממקרקעין מסויימים אשר לטענת המבקש מצויים בתחום חלקתו.

המשיב טוען כי שטח המקרקעין הנ"ל נגרע לפני שנים רבות מחלקת המבקש וכי פעולותיו במקום מתבצעות כדין ובהרשאה.

במקביל להגשת התביעה עתר המבקש לצו מניעה זמני "אשר יורה למשיב לחדול מלבצע כל פעולה, לרבות עבודות בניה, בתוך משקו של התובע המצוי במשק 207 במושב עמיעוז".

בראשונה ניתן הצו הזמני במעמד המבקש בלבד ולאחר דיון ממושך במעמד הצדדים החליט ביהמ"ש קמא (כב' השופטת מ. וולפסון) ביום 19.8.10 – לדחות הבקשה לצו הזמני ולבטל את הצו הארעי שניתן כאמור במעמד המבקש בלבד.

בבקשה זו שבפני עותר המבקש למתן רשות ערעור על ההחלטה.

2.לאחר עיון בבקשה על נספחיה המרובים ובתיק ביהמ"ש קמא – החלטתי לדחות הבקשה מבלי לבקש תגובת המשיב.

ביהמ"ש קמא קבע בהחלטתו כי מתוך הראיות שהובאו בפניו בהליכי הדיון בבקשה לסעד הזמני – עולה כי המדובר למעשה במחלוקת שראשיתה עוד לפני כשלושים שנה, במצב נתון לכאורה בו המשק של המבקש – מיום קבלתו על ידו ב- 1991 – לא כלל את מרבית השטחים הנטענים עתה על ידו להיות חלק ממשקו וכי העבודות שמבצע המשיב מתבצעות לכאורה בשטח שהינו הלכה למעשה ומזה שנים רבות – מחוץ לשטח משקו של המבקש.

מתוך כך קבע ביהמ"ש קמא כי שאלת הזכויות הנטענות בשטח המריבה הינה מורכבת ודינה להיות מוכרעת לאחר בירור ההליך לגופו.

עוד קבע ביהמ"ש קמא כי המבקש לא גילה בבקשתו (שהוגשה כאמור במעמד צד אחד) חלק נכבד מפרשת המחלוקות והסכסוכים מרובי השנים ביחס לשטח שבמחלוקת – ובכך בא בפני ביהמ"ש – בהליכי בקשת סעד זמני במעמד צד אחד – שלא בנקיון כפיים.

הוסיף ביהמ"ש קמא וקבע כי על פני הדברים ניכר גם שיהוי במועד הגשת הבקשה על ידי המבקש.

3.הלכה היא משכבר כי ערכאת הערעור תנהג צמצום רב בהתערבותה בהחלטות הערכאה הדיונית בענין בקשות לצווים זמניים המובאים בפניה.

במקרה דנן – נערך בירור לא קצר בראיות וטענות הצדדים שהובאו בפני ביהמ"ש קמא בהליכי בקשת צו הביניים, לרבות חקירות נגדיות של הצדדים והצגת מסמכים ממסמכים שונים.

לא מצאתי כי מסקנת ביהמ"ש קמא – בדבר המורכבות הרבה המתעוררת בשאלת עצם הזכות, שנפגעה עפ"י הטענה, אינה מטה את הכף לעבר הכרעה זמנית של מתן הצו הזמני המבוקש.

על כך מתווספת קביעת ביהמ"ש קמא בדבר הימנעות המבקש מגילוי מרכיבים חשובים וחיוניים בפרשת הסכסוך, נשוא ההליכים, וכן השיהוי שבהגשת הבקשה.

בהינתן כל אלה – אני מחליט לדחות את הבקשה.

4.עוד יצויין כי ב"כ המבקש כרך לבקשה זו בקשה נוספת לאיחוד הדיון בבר"ע זו עם בר"ע נוספת שהגיש לענין החלטת ביהמ"ש קמא למתן רשות למשיב להתגונן בפני התובענה.

בקשת איחוד זו מתייתרת מאליה – שכן דין בקשת רשות הערעור על ההחלטה הנוספת הנ"ל להידחות על הסף מכוח הוראת ס"ק 1 (9) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) תשי"ט – 2009 – כפי שאמנם החלטתי באותו הענין.

5.סוף דבר – הבקשה נדחית.