ידיעה בלעדית של פסקדין, שפורסמה גם ב-
להחלטה בעניין בסר נ' בית הרכב בע"מ ואח'
בבקשה לייצוגית שהוגשה נגד מספר חניונים ברחבי הארץ, נטען כי הם מפרים את החוק ופוגעים בצרכנים, בכך שאינם מאפשרים תשלום שעתי, וגובים דמי החנייה עבור יום שלם בלבד. זאת, גם כאשר הצרכן חונה הרבה פחות. ביהמ"ש המחוזי דחה את הבקשה.
בבקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד מספר חניונים ברחבי הארץ, בהם חניוני בתי החולים תל השומר, לניאדו, אסף הרופא, בילינסון ורמב"ם, טען המבקש, בין היתר, כי הם מפרים את חוק, בכך שהם מחייבים את הצרכן לשלם עבור יום שלם של חנייה, גם אם הוא חנה למשך זמן קצר יותר.
לעמדתו, שהובעה ע"י עו"ד אורי דניאל, פקודת התעבורה מחייבת את החניונים להעניק לצרכן גם אופציה לחיוב שעתי. לטענתו, מפעילי החניונים מנצלים את מצוקת הצרכנים, שאין להם ברירה אחרת, אלא לחנות בחניוניהם, תוך התעשרות שלא כדין.
עיקר טענת החניונים, אשר יוצגו בידי עוה״ד גיל אוריון ואורית מלכא ממשרד פישר בכר חן וול אוריון ושות׳, עוה״ד אופיר אפשטיין, דרור ארנון, גד מינא ממשרד גד מינא ושות', גיא דורון ממשרד בלטר גוט אלוני ושות׳ ועוה״ד דן לפידור, עסקה בפרשנות פקודת התעבורה.
לעמדתם, הפקודה מאפשרת למפעיל החניון לבחור באחת האופציות- שעתית או גלובאלית, ואינו חייב לספק את שתיהן לצרכן. לטענתם, כל פרשנות אחרת תפגע בחופש העיסוק של מפעילי החניונים ובפרנסתם.
פרשנות המבקש פוגעת בזכויות החניונים
השופטת, דניה קרת-מאיר מבית המשפט המחוזי בתל-אביב, דחתה את הבקשה כאמור. אמנם, היא קבעה, כי פרשנות המבקש להוראת פקודת התעבורה אפשרית, אך עם זאת, גם פרשנות המבקשים אפשרית, שכן לשון הפקודה אינה ברורה. אולם, פרשנות המבקש תוביל לפגיעה חמורה בחופש העיסוק וקניין של המעסיקים.
כך לדוגמא, נקבע, כי אם ייאלץ כל חניון לגבות דמי חניה שעתיים, יהיה עליו לגבות את התשלום רק בעת היציאה מהחניון- מה שיאלץ אותו לאייש את החניון בעובד בכל שעות הפעילות או להתקין בו מכונות גבייה יקרות. לא ניתן, כך נקבע, לפגוע באופן שכזה בחופש העיסוק ובזכות הקניין של המשיבות.
עוד נפסק, כי המבקש לא הוכיח כי החניונים מנצלים את הצרכנים במצוקתם. בכלל זה, לא הוכח שאין חניונים אחרים בסמוך לאזורי חניוני המשיבים או כי הצרכנים אינם יכולים להגיע למקומות הסמוכים באמצעות תחבורה ציבורית. "בהעדר נתונים אלה, אין לדעת אם הצרכן ניצב בפני ברירה מוגבלת, או שמא בפני שוק תחרותי", כתבה השופטת.
עוד נפסק, כי אין יסוד לטענה כי התעשרו שלא כדין. "המשיבות סיפקו למבקש, כמו ליתר חברי הקבוצה הנטענת, שירותי חניה; גביית תמורה מן הצרכנים בעד שירותים אלה נעשתה כדין. גם יסוד ה"התעשרות" נעדר שכן המשיבות לא חרגו ממחיר מפוקח כלשהו ואף לא הוכח- ולו בראשית ראייה- כי גבו מחיר העולה על הסביר", נכתב בהחלטה.
למעלה מן הצורך, קבעה השופטת, כי התובענה אף אינה מתאימה להתנהל כייצוגית- סיכוייה אינה גבוהים, המבקש לא הציג מספיק ראיות להוכחת טענותיו, ובקשתו אף מצריכה בדיקת נתונים פרטניים של כל מי שיטען שחנה בחניון פחות מיום שלם- עניין בעייתי כשלעצמו. לפיכך, ציינה השופטת, שגם אם הייתה מתקבלת פרשנות המבקש לחוק- רוב הסיכויים שהבקשה הייתה נדחית.
המבקש חויב בהוצאות משפט של 105 אלף שקלים.
להחלטה בעניין בסר נ' בית הרכב בע"מ ואח'
למדור: דיני צרכנות
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין