אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> מגזין >> מקרקעין ונדל"ן >> המדינה הפקיעה קרקע לשם התקנת צינור גז טבעי, אך לא תפצה את בעליה- מדוע?

המדינה הפקיעה קרקע לשם התקנת צינור גז טבעי, אך לא תפצה את בעליה- מדוע?

מאת: עדית אזולאי | תאריך פרסום : 08/05/2013 14:23:00 | גרסת הדפסה

ידיעה בלעדית של פסקדין, שפורסמה גם ב

לפסק-הדין בעניין קי.בי.ע. נ' נתג"ז ואח'

חברת בנייה, בעלת קרקע שהופקעה לשם התקנת צינור הולכת גז לתחנת הכח החדשה באשדוד, ביקשה פיצוי בסך 6.8 מיליון שקל בגין ההפקעה. בקשתה נדחתה כיוון שלא הגישה את הבקשה לגורם המתאים, והיא חויבה בהוצאות.

בשנת 2007 יצאה לדרך תוכנית תשתית לאומית 23 (תת"ל 23) להקמת תחנת כח ותוואי לצינור גז באזור התעשייה אשדוד, במסגרתה הופקעו קרקעות לטובת התקנת צינור הולכת הגז. "קבוצת בוני ערים", שהינה בעלת המקרקעין, שבתחומם מתוכנן תוואי צינור הגז לתחנת הכח המיועדת, פנתה לחברת נתיבי הגז הטבעי לישראל בע"מ (נתג"ז) בדרישה לפיצוי בסכום של כ- 6.8 מיליון ש"ח.

נתג"ז דחתה את הדרישה. לטענתה, על פי החוק, מאחר שצינור הגז אינו המטרה העיקרית של ההפקעה, אלא נועד לשרת את תחנת הכח, שהיא המטרה העיקרית, חובת הפיצוי חלה על הוועדה המקומית לתכנון ובניה.

"קבוצת בוני ערים" ערערה על דחיית בקשתה בפני ועדת הערר לפיצויים, אולם זו דחתה את הערר על הסף וקיבלה את טענת נתג"ז. בהמשך, הגישה "קבוצת בוני ערים" ערעור מינהלי לבית המשפט המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע.

עוד טענה המערערת, כי אמנם תחנת הכוח היא המטרה העיקרית של התכנית, אולם מאחר ותוואי הובלת הגז המיועד הינו תוואי הובלה ראשי, שבעתיד יתחברו אליו צרכנים, המעוניינים בהספקת גז טבעי, הרי שגם הוא נחשב למטרה עיקרית.

איחרה את המועד

נשיא בית המשפט השופט יוסף אלון, דחה את הערעור והחליט להשאיר את החלטת ועד הערר על כנה. בנימוקיו ציין השופט, כי לטענת המערערת אין סימוכין במסמכי התכנית, ומשכך המטרה העיקרית היחידה שלה היא הקמת תחנת הכח, ואילו הולכת צינור הגז, נועדה לשרת מטרה זו. לפיכך, הייתה צריכה המערערת להפנות את בקשתה לוועדת התכנון והבניה.

השופט ציין עוד, כי המערערת ידעה שעליה לפנות לועדה המקומית לתכנון ובניה בדרישה לפיצויים, אלא שלמרות שעמדו לפניה שלוש שנים לעשות כן, היא איחרה את המועד בחודשיים ופנתה אל נתג"ז כמוצא אחרון.

לסיכום, חייב השופט את המערערת בהוצאות הערעור בסך 25 אלף שקל.

"בית המשפט לא נתן דעתו על כך שהקרקע איבדה משוויה ושהמערערת עלולה להפסיד את הקרקע בעקבות הפסיקה", אומרת עו"ד אביבה בורונובסקי, העוסקת בתחום המקרקעין. לדבריה, " אם יוליכו בקרקע את צינור הגז אל התחנה, הרי שהתוואי פוגע בשווי הקרקע ועל כן בשווי נכסי המערערת".

לפיכך, לדעתה "מוצדק היה במקרה זה לפסוק למערערת פיצויים לפנים משורת הדין". לכן היא ממליצה לבעלי קרקעות במצב דומה, לבחון בתשומת לב יתרה לפי איזה סעיף בחוק עליהם לתבוע את הפיצוי.

יש לציין, כי "קבוצת בוני ערים" פנתה אל שר הפנים בבקשה להארכת המועד להגשת תביעת הפיצוי אולם השר טרם החליט בדבר.

לפסק-הדין בעניין קי.בי.ע. נ' נתג"ז ואח'

למדור: דיני מקרקעין

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

 

 

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין

 

קטגוריות


שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 


תגובות

הוסף תגובה
אין תגובות
שירותים משפטיים





עורכי דין בתחום מקרקעין ונדל"ן באזור :
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות











כתבות נוספות בתחום מקרקעין ונדל"ן
"ברומא התנהג כרומאי": על השקעות נדל"ן בארה"ב
עו"ד נתן קמינסקי (צילום: ולרי קמינסקי)

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ