עמ"נ
בית משפט לעניינים מנהליים בבאר שבע
|
11011-02-13
01/05/2013
|
בפני השופט:
הנשיא יוסף אלון
|
- נגד - |
התובע:
קי. בי. ע. קבוצת בוני ערים בע"מ עו"ד שגיב חנין עו"ד משה פולאקביץ
|
הנתבע:
1. נתיבי הגז הטבעי לישראל בע"מ 2. הוועדה המקומית לתכנון ובניה אשדוד
עו"ד אריאל נדלר עו"ד רועי מילר
|
פסק-דין |
1. ביום 2.5.07 פורסמה למתן תוקף תוכנית תשתית לאומית 23 אשר שמה: "תת"ל 23 - תחנת כח בקוגנרציה ותוואי למערכת הולכה לגז טבעי במתחם סולבר באזור תעשייה אשדוד".
(להלן - "התוכנית" או תת"ל 23).
המערערת, לטענתה, הינה בעלת נכסי מקרקעין שבתחומם מתוכנן תוואי צינור הולכת הגז לתחנת הכח המיועדת.
בשל כך פנתה המערערת ביום 21.12.11 למשיבה 1, חברת נתיבי הגז הטבעי לישראל בע"מ (להלן "נתג"ז" או המשיבה) בדרישה לפיצוי עקב התוכנית (בסכום של כ- 6.8. מיליון ש"ח) לפי סע' 28 (ב) לחוק משק הגז הטבעי תשס"ב - 2002 (להלן - "החוק").
נתג"ז דחתה את תביעת הפיצויים בין היתר בטענת הסף ולפיה תת"ל 23 איננה "תוכנית למתקן גז" כמובנה בס"ק 28 (ב) לחוק אלא "תוכנית אחרת" כמובנה בס"ק 28 (ה) לאותו החוק ועל כן, וכקבוע בס"ק 28 (ה) (1), חובת הפיצוי הינה על הוועדה המקומית לתו"ב בהתאם להוראות פרק ט' לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה - 1965 (חוק התו"ב).
בתגובה, הגישה המערערת ערר על דחיית בקשתה לפיצוי בפני ועדת הערר לפיצויים והיטל השבחה - וזאת עפ"י האמור בס"ק 28 (ב) (5) לחוק.
ביום 19.12.12 דחתה ועדת הערר על הסף את ערר המערערת. זאת לאחר שקיבלה את טענת נתג"ז כי תת"ל 23 אינה "תוכנית למתקן גז" - כמובן הדברים בס"ק 28 (ב) ועל כן לא קמה לה הסמכות העררית הקבועה בס"ק 28 (ב) (5).
נגד החלטה זו של ועדת הערר הוגש הערעור המינהלי שבפני.
2. לאחר עיון בהחלטת ועדת הערר ובתת"ל 23 ולאחר שבחנתי טענות הצדדים שבכתב ובעל פה - לא מצאתי מקום לשנות מהחלטת ועדת הערר.
סעיף 28 לחוק מקים שני מסלולים, שונים ונפרדים בתכלית, לעניין תביעות לפיצוי הרואה עצמו נפגע מאישור תוכנית שהחוק דן בה.
המסלול הראשון הינו זה הקבוע בס"ק 28 (ב) ולפיו בעל מקרקעין הנפגע "מתוכנית למתקן גז" זכאי "...לפיצויים מבעל הרישיון שהתוכנית נועדה למתקניו... ובלבד שדרישה לפיצויים הוגשה לבעל הרישיון בתוך 5 שנים מיום תחילת תוקפה של התוכנית..." (כאמור בס"ק 28 (ב) (1)) בס"ק 28 (ב) (5) נקבע כי על התביעה ועל הפיצויים הנ"ל "יחולו הוראות סעיפים 200 עד 205 לחוק התו"ב" - ומכלל אלה הסמכות העררית של ועדת הערר.
זהו המסלול שנקבע ויוחד בחוק לעניין "תוכנית למתקן גז".
המסלול השני עניינו בתביעת פיצוי של בעלי מקרקעין לעניין "תוכנית אחרת" - כהגדרתה בחוק, והוא מוסדר בס"ק 28 (ה) ולפיו:
"נפגעו על ידי תוכנית אחרת... מקרקעין הנמצאים בתחום התוכנית יחולו הוראות פרק ט' לחוק התכנון והבנייה...".
בפרק ט' הנ"ל לחוק התו"ב נקבעה חובת הוועדה המקומית לפצות על מקרקעין שנפגעו - ובלבד שתביעת הפיצויים הוגשה לה תוך שלוש שנים.
3. הנה אפוא, השאלה האחת שעמדה בפני ועדת הערר והעומדת עתה בפני הינה - מה טיבה של תת"ל/23 לעניין סעיף 28 לחוק האם היא "תוכנית למתקן גז" - שאז אמנם, חובת הפיצוי על בעל הרישיון (הלא היא נתג"ז - המשיבה 1) או שמא היא "תוכנית אחרת" שאז חובת הפיצוי על ועדת התכנון, כאמור בפרק ט' לחוק התו"ב.
אם אכן ב"תוכנית אחרת" עסקינן, ברי, כי צדקה ועדת הערר בדחותה את הערר על הסף בעילת חוסר הסמכות העניינית.
4. בחינת תת"ל 23 מלמדת כי היא מורכבת משני מרכיבים תכנוניים - כתיאור התוכנית שבכותרתה - לאמור:
"א. "תחנת כוח בקוגנרציה"