לפסק הדין בעניין ע.א נגד סהר תעשיות שלטים (1986) בע"מ
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב חייב מעסיק לשלם פיצוי של 30,000 ש"ח לעובדת שפוטרה לאחר שהודיעה על תוכניותיה לעבור טיפולי פוריות ולהרות.
התובעת עבדה כסוכנת מכירות בחברה העוסקת בתחום הדפוס והשילוט הדיגיטלי. לטענתה, כשבוע לפני שהחלה בטיפולי פוריות, פנתה אל מנהלה הישיר ושיתפה אותו בדבר טיפולי הפוריות המתוכננים ומאותו היום חל שינוי לרעה ביחסם של מנהליה כלפיה, כאשר לאחר מכן זומנה לשיחת הבהרה שבמהלכה הביע בפניה בעל החברה חוסר שביעות רצון מעבודתה, וכחודש לאחר שהודיעה על טיפולי הפוריות, זומנה לשיחה בה נשאלה אם היה הרה, ומשהשיבה בשלילה וסיפרה כי היא מצויה בטיפולי פוריות, הודיע לה בעל החברה על פיטוריה.
בתביעה שהגישה לבית הדין נגד בעל החברה והחברה, טענה העובדת כי פוטרה שלא כדין ולכן היא זכאית לפיצוי.
החברה טענה כי התובעת פוטרה מאחר שלא עמדה ביעדי המכירות שנדרשו ממנה, וכי 'שיחת ההבהרה' עם התובעת נערכה כשלושה חודשים בטרם נמסרה לה הודעת הפיטורים ובטרם החלה התובעת בטיפולי הפוריות. בעל החברה טען כי שאל את התובעת אם היא הרה בטרם מסר לה את מכתב הפיטורים על מנת להימנע ממצב של פיטורים בניגוד לחוק, וכי בשום שלב במהלך אותה שיחה לא סיפרה לו התובעת על טיפולי הפוריות.
בית הדין קיבל חלקית את התביעה. ראשית, נקבע כי התובעת אינה זכאית לפיצוי מכח חוק עבודת נשים, וזאת מאחר ועל פי החוק כפי שהיה בתוקף בתקופה הרלבנטית, נדרשת העדרות בפועל של העובדת לצורך טיפולי הפוריות על מנת לקבוע כי היא זכאית לפיצוי, ואילו במקרה הנדון, לא הוכיחה העובדת כי אכן נעדרה מעבודתה בשל טיפולי הפוריות.
עם זאת, נקבע כי פיטורי התובעת נעשו בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. לעניין זה, העדיף בית הדין את גרסת התובעת לפיה סיפרה לבעל החברה כי החלה בטיפולי פוריות בשיחת הפיטורין, והוא אף ידע כי עברה בעבר הפלה ועל תכניותיה להרות. לפיכך נקבע כי על החברה ובעליה הנטל להוכיח כי לא היה קשר בין תכניותיה של התובעת להרות וטיפולי הפוריות לבין הפיטורים, ומשנטל זה לא הורם, יש לקבוע כי כי ההפלה וטיפולי הפוריות היוו שיקול בהחלטה לפטר את התובעת או לכל הפחות היוו שיקול בנוגע למועד בו התקבלה ההחלטה על פיטוריה.
בקביעת גובה הפיצוי התחשב בית הדין בכך שטיפולי הפוריות או כוונת התובעת להרות אכן היוו שיקול בהחלטה לפטרה, ומאידך בחוסר שביעות הרצון מעבודתה ובעובדה שהתובעת לא היתה מעוניינת לחזור לעבוד לאחר שהרתה, ובהתאם לכך נפסק כי התובעת זכאית לפיצוי של 30,000 ש"ח בגין פיטוריה שלא כדין. עוד נפסק, כי התובעת זכאית להשלמת פיצויי פיטורין, וכי יש לדחות את התביעה נגד בעל החברה שכן לא היה כל טעם בהגשת תביעה אישית נגדו והתובעת אף חוייבה לשלם לו הוצאות משפט.
לפסק הדין בעניין ע.א נגד סהר תעשיות שלטים (1986) בע"מ
למדור: דיני עבודה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין