מבוא
ההליך השיתופי או המשפט השיתופי (COLLABORATIVE LAW) התפתח בארצות הברית ובקנדה בשנות התשעים של המאה העשרים, ונמצא עכשיו על סף 'עלייתו' ארצה.
מטרת ההליך השיתופי הינה להציע דרך שונה לפתרון סכסוכי משפחה מחוץ לכותלי בית המשפט.
מהו המשפט השיתופי ? מהם "גירושים שיתופיים" ?
שיטת המשפט השיתופי הינה דרך לסייע לבני זוג לסיים את גירושיהם בהסכמה, מחוץ לכותלי בית המשפט, תוך מתן תמיכה מרבית לכל אחד מבני הזוג ולילדיהם.
לפי שיטה זו, בני הזוג מקבלים החלטות לבד, בסיוע מומחים מקצועיים במידת הצורך, בצורה פתוחה, הוגנת ומכובדת.
בני הזוג מקיימים ביניהם משא ומתן המבוסס על צרכיהם הנפרדים ועל צרכי ילדיהם. עורכי דין מטעם כל אחד מבני הזוג מסייעים להם בניהול המשא ומתן, כאשר עורכי הדין מחויבים לעשות את המירב על מנת לסייע לבני הזוג להגיע להסכמה מחוץ לכותלי בית המשפט, ובני הזוג ועורכי הדין מסכימים מראש להתדיין מחוץ לכותלי בית המשפט.
בהליך זה, מחויבים בני הזוג לעזור לילדיהם בגיבוש הסדרי הפרידה, וניתן מקום מיוחד לקולם של הילדים, לבחינת הסדרים שיהיו הטובים ביותר עבורם, ולבניית יחסים הוריים תקינים לאחר הגירושים.
כמו כן, בני הזוג מתחייבים לגילוי כלכלי מלא, ובתהליך נבחנים הסדרים כלכליים שונים שיתנו מענה לצרכים הכלכליים הנפרדים של כל אחד מבני הזוג, ולצרכים הכלכליים של הילדים.
במידת הצורך יסייע צוות מקצועי רב תחומי לבני הזוג לבחון חלופות שונות, להעריכן ולבחור בחלופות המתאימות עבורם. השליטה על ניהול התהליך נמצאת בידי בני הזוג, והם אלו שייבחרו מהם הפתרונות המתאימים להם.
מעורבות הצוות המקצועי הרב תחומי יוצרת הליך מעמיק ותומך. צרכיהם הרגשיים, ההוריים, המשפטיים והכלכליים של כל אחד מבני הזוג מקבלים מקום ומענה בתהליך, כך שהתהליך מהווה מסגרת תומכת ובטוחה מאין כמותה לכל אחד מבני הזוג, והסיכוי להפסקת התהליך על ידי אחד מבני הזוג, עקב אי מילוי צרכים כלשהם (רגשיים, משפטיים וכד') הינו נמוך ביותר.
סיכויי ההצלחה של ההליך השיתופי גבוהים ביותר ועומדים על מעל 90 אחוזים.
איך זה עובד?
על מנת לקיים הליך שיתופי, נדרש עורך הדין לעבור תהליך מחשבתי לא פשוט של "שבירת פארדיגמה": מעורך דין ה"לוחם בזירת בית המשפט" לעורך דין "משכין שלום" (מתוך דברים שנאמרו ע"י עו"ד פאולין טסלר בקורס הכשרה במשפט שיתופי, אירלנד, אפריל 2008),
מניהול הליך של מלחמה, לכוריאוגרפיה של ריקוד. מתחרות לשיתוף. מהסתרת מידע לגילוי מידע. משאילת שאלות מנחות את הלקוח לשאילת שאלות פתוחות. ממערכת יחסים בה עורך הדין הוא המרכז, למערכת יחסים בה הלקוח הוא המרכז. מיריבות עם עורך הדין השני לשיתוף פעולה עם עורך הדין השני. מהשגת "כל הקופה" ללקוח שלי, תוך התעלמות מצרכי ה"צד" השני, להשגת פתרון הוגן לתא המשפחתי כולו.
עורך הדין נדרש להבין שהוא אינו יכול לעשות את כל העבודה לבדו, וכי הוא אינו מומחה בכל עניין ועניין. הוא נדרש לאמץ גישה צנועה, ולפיה הוא רק בורג אחד במערכת, חלק מתמונה מערכתית רחבה יותר שהזכויות והחובות המשפטיות בה הם רק נדבך אחד ממנה.
עורך הדין נדרש, בראש ובראשונה, לראות את התמונה כולה, ולהבין היכן הוא יכול לסייע והיכן נדרשת מעורבות של אנשי מקצוע נוספים, ובהתאם להמליץ ללקוחו לגייס לעזרתו אנשי מקצוע נוספים, כמו: אנשי טיפול, מומחים כלכליים ומומחים בהתפתחות הילד, ואף לשתף פעולה עם אנשי המקצוע האלו לטובת הלקוח ולטובת בן זוגו.
הייצוג המשפטי
ייחודו של הייצוג המשפטי של עורכי הדין בהליך השיתופי הינו, בין השאר, בהגבלתו מראש לייצוג בהליך שיתופי בלבד. שני בני הזוג ושני עורכי דינם מסכימים מראש כי עורכי הדין יוכלו לייצג את בני הזוג אך ורק בהליך השיתופי.
בין כל המשתתפים נחתם הסכם, לפיו עורכי הדין יהיו מנועים מלייצג את המשתתפים בהליך משפטי אם ההליך השיתופי לא יעלה יפה. בדרך זו מבטיח ההליך השיתופי כי כל האנרגיה תהיה מכוונת ליצירת הסדרים מתאימים בהליך. אין, ולא יהיו איומים לפנות לערכאות משפטיות.
מהו ההבדל בין משא ומתן בין עורכי דין אגב התדיינות משפטית לבין הליך שיתופי?
במה שונה אפוא, ההליך השיתופי מפגישות משא ומתן רגילות בין עורכי דין אגב התדיינות משפטית?
ובכן, השוני גדול, שכן לרוב, הסכם המושג בין עורכי הדין אגב התדיינות משפטית, מושג ללא נוכחות בני הזוג עצמם, והוא מהווה מעין פשרה על מנת לסיים את התהליך שהתיש כבר את הצדדים.
לרוב, קולם של בני הזוג עצמם אינו נשמע בהליך פשרה זה. ייתכן שהפשרה תיעשה באמצעות שיחות טלפון בין עורכי הדין או באמצעות החלפת טיוטות להסכם ביניהם. השיח בין עורכי הדין מוגבל למדי, והוא תחום לצמצום עמדות הפתיחה של כל אחד מבני הזוג. לרוב גם בשלב המשא ומתן לא תהיה החלפת מידע בין עורכי הדין. עורך הדין עדיין "יחזיק את כל הקלפים" צמוד לחזה מתוך הנחה ש"אי אפשר לדעת לאן הדברים יתגלגלו", וייעץ ללקוחו איזה מידע לחשוף בפני בן זוגו ואיזה מידע להסתיר.
ההסכם יהיה בבחינת ה"רע במיעוטו". לעיתים יחוש כל אחד מבני הזוג בטעמה המר של הפשרה: "נאלצתי לוותר. לא נעשה דיון מעמיק בדברים החשובים לי באמת".
לעומת זאת, דרך ההגעה להסכם בהליך השיתופי שונה בצורה משמעותית. גם תוכן ההסכם עשוי להיות שונה היות שבהליך השיתופי קיימת התייחסות לצרכים האמיתיים של בני הזוג ושל ילדיהם. צרכים אלו אמורים לקבל מענה בהסכם, שאינו פרי פשרה כואבת, אלא פרי עבודת עומק מאומצת בשיתוף פעולה של בני הזוג ושל עורכי דינם.
צוות מקצועי רב תחומי
ההליך השיתופי מניח כי גירושים הינם משבר משפחתי אשר משפיע על כל חברי התא המשפחתי בהיבטים רבים: בהיבטים רגשיים, הוריים, כלכליים ואחרים, ולפיכך, מניח כי נדרשת התייחסות לכל ההיבטים הללו על מנת לעזור לכל חברי התא המשפחתי להתגבר על משבר הגירושים ולבנות משפחה במתכונת שונה.
מיהם אנשי המקצוע הנוספים?
"מאמן גירושים" (DIVORCE COACH) . המאמן הינו איש מקצוע מתחום הטיפול ובעל ניסיון בטיפול במצבי פרידה. (המונח "מאמן" עשוי להטעות: אין הכוונה לאדם שעבר הכשרה בקורסי "אימון" (COACHING) למיניהם, אלא לאיש מתחום הטיפול בלבד).
בהליך שיתופי בו מעורבים מאמני גירושים, לכל אחד מבני הזוג ישנו מאמן גירושים משלו (כשם שיש לו עורך דין משלו). תפקידו של המאמן הינו לתמוך רגשית בבן הזוג, לעזור לו להתגבר על משבר הפרידה ולהתקדם בחייו. בנוסף, תפקידו של המאמן הינו ללמד את בן הזוג מיומנויות תקשורת עם בן הזוג השני ולעזור לשני בני הזוג יחד לבנות את ה"תוכנית ההורית" לטיפול בילדים לאחר הפרידה.
שילוב המאמנים בתוך התהליך השיתופי מעניק לו ערך מוסף אדיר (וזאת בהשוואה להליך גישור למשל), בתרומה לתחושת המוגנות של כל אחד מבני הזוג ובקיום המשך דיאלוג בניהם.
(מבוסס על הרצאותיהם של DR. SUSAN GAMACHE מקנדה ו DR. ROBERT SIMON מארה"ב בכנס אירופאי למשפט שיתופי, אירלנד, מאי 2008).
אוכל לספר מניסיוני האישי כי בסדנא בה השתתפתי, בהנחייתה של ד"ר סוזן גאמאש מקנדה, תרגלנו פגישה מרובעת בנוכחות שני בני הזוג ושני מאמנים. בסדנא גילמתי את תפקיד האשה. לידי ישבה המאמנת שלי ומולי ישב "בעלי" למשחק והמאמן שלו.
הפגישה נפתחה בהטחת אשמה בי מצד "בעלי": "שוב לא הבאת את הילדות בזמן. שוב נאלצתי לחכות לכן עד שתגיעו. תמיד את עושה לי את זה". מובן שמייד התפרצתי חזרה: "גם עכשיו אתה ממשיך לשלוט בי כפי שעשית כל השנים. אני לא מוכנה לסבול את זה יותר". באופן טבעי הכעס התגבר ועוד רגע כבר היה נוצר פיצוץ גדול. אלא שאז "נכנסו שני המאמנים שלנו לפעולה". המאמן של בעלי פנה אליו ושאל אותו מה הוא מרגיש כשהוא מחכה לילדות. הוא שאל אותו מה זה מעורר בו. "בעלי" ענה שהוא מרגיש חוסר שליטה. אני הקשבתי. לאחר דיאלוג נוסף בין "בעלי" למאמן שלו שאלה אותי המאמנת שלי מה אני מרגישה כשאני שומעת את הדברים האלו של "בעלי". עניתי שאיני יודעת מה להגיד היות שזו הפעם הראשונה שאני שומעת ממנו דברים כאלו. המאמנת הרגיעה אותי ואמרה לי : " אם כך, ייתכן שצריך זמן להתרגל לכך...". אני הנהנתי בהסכמה. לאחר כמה שניות של שקט שאלה אותי שוב המאמנת שלי אם חשוב היה לי לשמוע את הדברים הללו מ"בעלי". השבתי בחיוב. לשאלתה: "מדוע?" השבתי באופן הכי ספונטני: "כי הוא אבא טוב".
ברגע זה הקהל מחא כפיים ועוצמת הרגע הורגשה היטב על ידי כל הנוכחים בחדר. דיאלוג קצר של הטחת אשמה שהיה מסתיים עוד רגע בפיצוץ הפך, בתהליך עבודה מאומץ עם המאמנים, לרגע אינטימי, לנקודת מפנה בדיאלוג.
"מומחה ילדים" (CHILD SPECIALIST) - מומחה ילדים הוא איש מקצוע ניטרלי העובד עם שני בני הזוג יחד. הוא בא מתחום הטיפול והינו בעל ניסיון בטיפול בילדים שחוו משברי נישואים של הוריהם. תפקידיו של מומחה הילדים בתהליך מגוונים: לתת לילדים קול בתהליך הפרידה, לתת להורים הזדמנות לשמוע כיצד חווים הילדים את תהליך הפרידה ולתת להורים תמיכה בהבנת מידע כואב ובעיבודו.
מומחה הילדים מראיין את הילדים ואת ההורים ומביא את קולם של הילדים בפני ההורים ואף עשוי לסייע להורים בבניית התוכנית ההורית. התערבותו של מומחה הילדים הינה קצרת מועד ומכוונת מטרה.
"מומחה פיננסי" (FINANCIAL PROFESSIONAL) – המומחה הפיננסי הינו איש מקצוע ניטרלי העובד עם שני בני הזוג יחד. הוא מומחה בתכנון פיננסי ו/או רואה חשבון, ותפקידו לעזור לבני הזוג בתכנון הכספי שלהם בתהליך הפרידה.
והעיקר... עבודת צוות!
כל אנשי צוות המומחים עברו הכשרה בתחום המשפט השיתופי. חלקם עברו הכשרה גם בגישור. כל אנשי הצוות עובדים יחד, תוך שיתוף במידע, על מנת לעזור לבני הזוג בתהליך הפרידה. בני הזוג מסכימים מראש לויתור על סודיות בין חברי הצוות המקצועי, וחברי הצוות המקצועי מעדכנים אחד את השני באופן שוטף על פגישותיהם עם לקוחותיהם, ומתייעצים יחד כיצד להמשיך לנהל את התהליך לטובת בני הזוג.
עקרון הויתור על הסודיות הוא אחד העקרונות הייחודיים לעבודת הצוות בהליך השיתופי, זאת בניגוד לטיפול ה"מסורתי" שבבסיסו עומד עקרון הסודיות בין המטופל למטפל.
הצוות הרב תחומי עשוי לסייע לבני זוג בנושאים קונפליקטואלים במיוחד, כגון: הגירה, בן זוג חדש, "יציאה מהארון" של אחד מבני הזוג ועוד.
עבודת הצוות הרב תחומי הינה קצרת מועד ומכוונת לסייע למשפחה בהליך הפרידה והגירושים בלבד. חברי הצוות המקצועי מנועים מלהמשיך את הטיפול בחברי המשפחה לאחר סיום תהליכי הפרידה.
במה שונה מעורבות אנשי המקצוע בצוות הרב תחומי בהליך השיתופי ממעורבות אנשי מקצוע בהליכי גירושים "רגילים" ?
גם כיום בהליכי גירושים רבים ישנם אנשי מקצוע נוספים המעורבים בתמונה: פסיכולוג לבעל, פסיכולוג לאישה, פסיכולוג ילדים, אקטואר וכיוצא בזה.
אלא שכל אנשי המקצוע הללו אינם עובדים יחד ואינם משתפים אחד את השני במידע (בשל עקרון הסודיות). כל אחד מהם ניזון אך ורק מלקוחו ואינו שומע גם את בן הזוג השני. בד"כ המעורבות של אנשי הטיפול אינה תחומה להליך הגירושים בלבד אלא מדובר בטיפול פרטני שגבולותיו חורגים מהליך הגירושים.
מה בין הליך שיתופי לגישור ?
הדומה בין הליך שיתופי וגישור הינו סוג הדיאלוג והשפה השגורה בפי המשתתפים: גם בהליך השיתופי וגם בגישור השיח הינו מבוסס צרכים (ולא עמדות).
המשא ומתן הינו שיתופי אינטגרטיבי, ובבסיס הדיאלוג הרצון לגלות את הצרכים האמיתיים של בני המשפחה, לבחון חלופות שונות לפתרון ולעזור לבני הזוג להגיע להסדר שייתן מענה לצרכיהם (WIN WIN). טכניקות ההקשבה תהיינה דומות: שאילת שאלות, ניסוח מחדש, שיקוף, אמפטיה וכד'.
יחד עם זאת, קיים שוני מהותי במבנה של התהליך ולעיתים גם בעומק ההסדר שניתן להגיע אליו (בזכות מעורבות הצוות הרב תחומי): בעוד שבהליך גישור יושבים שני בני הזוג עם מגשר אחד (או שניים) שהינו ניטרלי, בהליך השיתופי יושב כל אחד מבני הזוג עם עורך דינו ו/או מאמן הגירושים שלו שאינם ניטרליים.
ההליך השיתופי ממלא חלל שנוצר במרחב שבין גישור לבין התדיינות משפטית - הליך הגישור מתאים במקרים בהם שני בני הזוג מסוגלים לנהל משא ומתן חופשי ביניהם מעמדה יחסית שווה. הוא מתאים גם לזוגות אשר רמת הקונפליקט ביניהם אינה מאוד גבוהה ויחסי הכוחות ביניהם קרובים - "כוח" במובן רגשי, כלכלי, אינטלקטואלי וכד'.
כאשר רמת הקונפליקט בין בני הזוג גבוהה, מאוד קשה עד בלתי אפשרי, לנהל הליך גישור. בני הזוג אינם "מוחזקים" מספיק על ידי מגשר אחד (או שניים) המחויבים להישאר ניטרליים. גם כאשר יש פערי כוח גדולים בין הצדדים עלול הצד החלש להרגיש לא מספיק בטוח ומוגן בחדר הגישור, שכן המגשר, מעצם חובתו לניטרליות, יכול לחזק את קולו של הצד החלש, אך אינו יכול להשמיע אותו במקומו.
במקרים אלו, עשויים זוגות שרוצים לסיים את המחלוקות ביניהם בהסכמה, לחשוש מלפנות לגישור ובאין חלופה אחרת קיימת כיום – ייפנו להתדיינות משפטית. אפשרות אחרת, היא כי זוגות אלו יתחילו בכל זאת הליך גישור אך ינשרו ממנו ולא יסיימו אותו וההליך יסתיים בתסכול, תחושת כשלון ואכזבה.
במקרים אלו, עדיף מלכתחילה כי הזוגות יפנו להליך השיתופי ולא לגישור. ההליך השיתופי יספק לכל אחד מהם תמיכה מרבית (רגשית, משפטית וכלכלית) ובכך גם יעזור להתגבר על פערי כוח ביניהם. בהליך שיתופי לכל אחד מבני הזוג ישנו עו"ד שיושב איתו בחדר ו"שומר" עליו בתהליך. עוה"ד תורם לתחושת הביטחון של לקוחו ועוזר לו לקיים משא ומתן עם בן הזוג. כאשר ישנה רמת קונפליקט גבוהה מתאים יותר לנהל הליך שיתופי מאשר גישור, כיון שעורכי הדין והמאמנים (אם ישנם כאלו) יעזרו לתמוך בלקוח שלהם ולמתן את הקונפליקט.
עלויות כספיות
שכר הטרחה המשולם לכל אחד מאנשי הצוות (לרבות עורכי הדין) הינו בהתאם לשעות עבודתו בפועל. מבחינת עלות התהליך כולו, הרי שניתן לומר כי העלות הכוללת תהיה גבוהה יותר מאשר עלות של הסכם בלבד בין בני הזוג. ייתכן שגם תהיה גבוהה יותר מעלות תהליך גישור.
במקרה של התייעצות כל אחד מבני הזוג עם עורך דין פרטי משלו תוך כדי הליך גישור, ייתכן שעלות ההליך השיתופי תהיה נמוכה יותר. גם אם ייבחר זוג בהליך של גישור ויפסיקו עקב חוסר התאמה לתהליך, הרי שעלות ההליך השיתופי תהיה נמוכה יותר מאשר סך התשלומים ששילמו בני הזוג עבור הליכים שאינם מתאימים להם. יחד עם זאת, בדרך כלל עלות ההליך השיתופי תהיה נמוכה יותר מאשר עלות ניהול הליכים משפטיים (ליטיגציה). הגם כי ישנם מספר אנשי מקצוע שיש לשלם להם – התערבות כל אחד מהם הינה קצרת מועד ושעות העבודה שמשקיע כל אחד מהם הינן מוגבלות.
נראה כי הגם שההליך השיתופי אינו בהכרח הפתרון הזול ביותר בטווח הזמן המיידי לזוגות מתגרשים, הרי שלטווח ארוך הוא בהחלט פתרון לא יקר ביחס לחלופות האחרות וביחס לתמורה שהוא מציע עבור ההשקעה הכספית.
מכאן הלאה
המשפט השיתופי מתפתח כתנועה עולמית, ומפותח כיום בארה"ב, קנדה ואירופה. בנוסף, הוקם ארגון בינלאומי המאגד את המומחים מהתחומים השונים העוסקים בתחום: ארגון ה- IACP: INTERNATIONAL ACADEMY OF COLLABORATIVE PROFESSIONALS (www.collaborativepractice.com). הארגון קבע סטנדרטים וכללים אתיים, ומהווה כתובת מקצועית לעוסקים בתחום.
במדינות השונות בהן התפתח מודל המשפט השיתופי הוקמו ארגונים ארציים ומקומיים של העוסקים בתחום, מתפרסמים כתבי עת מקצועיים בנושא ומתקיימים כנסים, ימי עיון והכשרות תכופות. פקולטות למשפטים ברחבי ארה"ב וקנדה מציעות קורסים במשפט שיתופי.
כיום עומד המשפט השיתופי על סף הכניסה למדינת ישראל. השיטה הולכת ונחשפת בפני בעלי המקצוע השונים ובקרב הציבור.
על מנת ליישמה, יש לקיים הכשרה של אנשי מקצוע במשפט שיתופי ולהתחיל להציע את השיטה לזוגות מתגרשים כדרך איכותית ומכובדת לסיום נישואיהם.
בחברה שבה שיעור הגירושים עולה בקצב מתמיד, לפחות נוכל להתנחם, ולו במעט, מכך שדרך סיום הנישואים תיעשה בצורה מכובדת, מושכלת ומתוך התחשבות מרבית בצרכי הילדים. דרך זו הינה דרך המשפט השיתופי.
* הכותבת הינה עורכת דין ומגשרת בעלת משרד פרטי, מנחה קורסי גישור וחברה ב - IACP : האקדמיה הבינלאומית לבעלי מקצוע העוסקים בהליך השיתופי International Academy of Collaborative Professionals.
** מאמר זה מבוסס על דברים שנאמרו על ידי עו"ד פאולין טסלר בקורס הכשרה במשפט שיתופי בדאבלין, אפריל 2008 וכן על דבריהם של מומחים בתחום המשפט השיתופי שנאמרו בכנס אירופאי למשפט שיתופי בקורק, אירלנד, מאי 2008 ובכנס בינ"ל למשפט שיתופי בניו אורלינס, ארה"ב, אוקטובר 2008.
*** כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים ו/או המצורפים להם.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.