|
בתיק שעסק בספר שנכתב על חבורת חסמב"ה נבחנו מספר שאלות מפתח בדיני זכויות יוצרים, ובהן גבולות ההגנה לפי דיני זכויות יוצרים על דמויות מתוך ספרים, הגנת השימוש ההוגן מפני טענות הפרה וכדומה.
התיק נסב סביב ספר שכתבה יוצרת מוכשרת, שפרה האפרתי שמה, על חבורת חסמב"ה המיתית של הסופר יגאל מוסינזון ז"ל.[1] שפרה האפרתי כתבה ספר פארודי נוקב על ילדי חסמב"ה שנים לאחר תקופת הילדות, כשהם מבוגרים, עייפים ותשושים, זועמים ופגועים. הספר "לא תשווה" הוא מעין תמונת ראי לחברה הישראלית, מה היה אז ואיך הדרדרנו היום. כמה השתנו גיבורי הילדות של ארץ ישראל היפה והפכו למעוררי פלצות.
אלמנתו של מוסינזון ז"ל ובעלת זכויות היוצרים בספריו, הגישה תביעה ובקשה לסעדים זמניים כנגד שפרה האפרתי, בין היתר, בגין הפרת זכויות יוצרים בספרי מוסינזון. טענה מרכזית בתביעה נגעה למעמדן של דמויות בספר ואחת השאלות שנבחנו על ידי בית המשפט היתה, האם דמויות בספר הן בגדר "יצירות" הראויות להגנת דיני זכויות היוצרים.[2] זוהי שאלה בסיסית בדיני זכות יוצרים והיא נובעת מן האבחנה שעושה הדין בין רעיון ובין דרך ביטויו של רעיון. הכלל המנחה בדיני זכויות יוצרים קובע כי הגנת זכות יוצרים ניתנת לביטויו של רעיון ולא לרעיון כשלעצמו.
מעמדן של דמויות בדיני זכויות יוצרים
בית המשפט העליון התייחס לשאלת מעמדן של דמויות בדיני זכויות היוצרים בשתי הלכות מרכזיות. ברע"א בעניין דוד גבע נדונה שאלת הפרת זכויות היוצרים בדמות מצוירת של הברווז דונאלד דאק על ידי אמן הקריקטורה, דודו גבע ז"ל.[3] בפסק הדין נאמר, כי: "סוגיית ההכרה בדמויות דמיוניות (מצוירות, מתוארות באופן מילולי, או מגולמות על ידי שחקנים) כמושא עצמאי לזכויות יוצרים, הועלתה לא אחת בפסיקה האנגלו-אמריקנית...אם כי הדבר תלוי במידת הייחוד והפיתוח של הדמות".[4] בית המשפט קבע, כי יש ליתן הגנת זכות יוצרים על דמות דמיונית מצוירת, וכי דמותו של דונלד דאק היא בגדר "יצירה אומנותית". בית המשפט אף הוסיף ובדק את האבחנה בין דמויות המתוארות באופן מילולי לבין דמויות מצוירות תוך הפנייה לספרות ופסיקה זרה בנושא זה, אך לא קבע הלכה הנוגעת לדמויות דמיוניות שאין להן ביטוי גראפי, כדוגמת דמויות חברי חסמב"ה.
בע"א בעניין מפעל הפיס נדונה שאלת הפרת זכויות יוצרים על ידי מפעל הפיס בדמות "הנווד" אותה יצר וגילם צ'רלי צ'פלין.[5] בפסק דינו בחן בית המשפט העליון אם דמות הנווד היא יצירה המוגנת במסגרת החוק. בית המשפט העליון קבע את הדברים הבאים: "...אין טעם להגדיר את ה"דמות" שעליה מבקשים להגן על ידי כללים משפטיים וראוי לאמץ כלל גמיש שלפיו תוכרע השאלה אם דמות ביצירה דרמטית ראויה להגנה לפי הקריטריונים שעל פיהם נבדקת כל יצירה ולפי נסיבותיו של כל מקרה".[6] בית המשפט פסק, כי כאשר "הדמות מפותחת ובעלת תכונות ייחודיות" אזי מדובר ביצירה העומדת בפני עצמה. בית המשפט העליון אימץ את פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בקובעו, כי דמות הנווד היא "דמות מפותחת דיה בצורתה החזותית, בהתנהגותה, בסיפור המגולם בה, ובסמליות המאפיינת אותה ואת הטראגי קומי שבדמות."[7]
ההלכה שנפסקה בפסקי דין אלו משמעה, כי דמות בדיונית ראויה להכרה כמושא עצמאי לזכות יוצרים וזאת בנפרד מהיצירה בה היא משולבת, ובלבד שמדובר בדמות מקורית בעלת תווים ייחודיים מפותחים במידה הראויה להגנת דיני זכויות היוצרים.
האם דמות בדיונית ראויה להגנת זכויות יוצרים?
לאור פסיקה זו נדרש בית המשפט המחוזי בעניין שפרה האפרתי, להחליט אם דמות בדיונית, שאין לה ביטוי ויזואלי גראפי כדוגמת דמות הברווז דונלד דאק ודמות הנווד של צ'רלי צ'פלין, ראויה להגנת דיני זכויות יוצרים. הקושי עמו התמודד בית המשפט היה העדר קיבוע של הדמות באופן גראפי. בית המשפט הפעיל את המבחנים שנקבעו בבית המשפט העליון, והסיק כי אותו הדין שחל על דמויות המקבלות ביטוי גראפי חל גם על דמויות בדיוניות, וכי להבדל הויזואלי אין משמעות מבחינת מעמד הדמויות בעולם המשפט, וכפי שנפסק: "הבדל זה, ככל שיש בו ממש, הינו טכני גרידא, ואינו מצדיק דין אחד להעתקת דמות גרפית ודין שונה להעתק דמות וירטואלית, שכן האינטרסים הכרוכים בהכרה בזכות זהים.. אם אמנם קל יותר לערוך השוואה בין דומיות גרפיות, אין בכך כדי להצדיק אי מתן הגנה לדמויות ספרותיות וירטואליות"..."כדי שדמות מתוך יצירה ספרותית תוכר כנושא להגנת זכות יוצרים עליה להיות דמות מקורית ומפותחת במידה המאפשרת זיהויה, שאם לא כן הדמות לא יצאה מכלל רעיון...גם פיתוח הדמות ברמה חלקית מאפשר זיהויה על פי מאפיינים יחודיים ומעלה את הדמות מכלל רעיון למדרגת ביטויו הספרותי של הרעיון."
האם דמות אמיתית ראויה להגנת זכויות יוצרים?
בית המשפט העליון נדרש לסוגית הגנת זכויות יוצרים בדמות גם בעניין דמותו של ידוען – סלבריטי - שחקן הכדורסל אריאל מקדונלד. בפסק הדין בעניין אריאל מקדונלד התייחס בית המשפט לשאלת הגנת זכות היוצרים על דמות אדם אמיתי בקצרה ובדרך אגב, באוביטר.[8] בית המשפט פסק שם בעניין זה כי: "ספק גם אם ניתן לראות בדמותו, בשמו ובקולו של האדם משום יצירה ספרותית, דרמטית, מוזיקלית או אומנותית, שרק עליהן מגן חוק זכות יוצרים... בעוד שהדמות הבדיונית, מעצם הגדרתה, היא פרי של יצירה, הדמות האמיתית אינה כזו." בית המשפט התייחס לסוגית זכות היוצרים ב"דמות" באמצעות ביטויה של אותה דמות ביצירה – צילום, כך: "כאשר הידוען מצולם מתקיימת, פרט לזכותו של הידוען בדמותו, גם זכות יוצרים בתמונה, ובעליה, ככלל, הוא הצלם. מכירתה של הזכות האחת, חשוב לזכור, אינה כרוכה בהכרח במכירתה של השנייה. לפיכך המבקש לעשות שימוש מסחרי בתמונה שכזו נצרך לרכוש הן את זכות היוצרים בצילום הן את זכותו של הידוען בדמותו."[9]
בית המשפט המחוזי בירושלים דן בעניין דומה המתקשר לשאלת ההגנה על זכויות יוצרים בדמויות.[10] התובע , דוד ("הכי טוב") דבש דרש בתביעה זו את הגנת דיני זכויות היוצרים על דמותו שלו. התובע טען, כי דמותו אינה רק כינויו, שיריו או סיפוריו, וכי דמותו ודרך חייו (לרבות שיריו וסיפוריו) מהווים מימוש הרעיון המקורי הגלום ב"הכי טוב". התובע טען, כי על הקונספט של חייו הבא לידי ביטויו בדמותו, חלה הגנת זכות יוצרים. בית המשפט דוחה טענה זו, ופסק כי: "על מנת שדלתות זכות יוצרים יפתחו בפני יצירה כלשהיא , ובוודאי בפני יצירה דרמטית, עליה להיות 'יצירה'. בקשתו של התובע, כי דרך חייו תוכר כיצירה מוגנת, הינה מתיחת ההגדרה יתר על המידה. דרך חייו של אדם אינה יצירה, אף אם ייחודית היא ." בית המשפט התקשה לסווג דמות אמיתית של אדם חי לאחת מקטגוריות היצירה שמתווה החוק, וזאת גם אם יש לדמות זו קווים ייחודיים של סגנון חיים למשל.
התוצאה היא, כי דמות בדיונית, הן כזו המוצאת ביטויה באופן גראפי ואף כזו המוצאת ביטויה באופן מילולי במסגרת יצירה אחרת, היא "יצירה" היוצאת מגדר הרעיון גרידא. דמות בדיונית שיש לה ביטוי ספרותי מספק להגדרתה כיצירה בפני עצמה, זכאית ליהנות מהגנת דיני זכויות היוצרים לפי התבנית הייחודית לה. אולם, דמות שהיא דמות חיה, אמיתית, אינה בגדר "יצירה" הראויה לקבל את הגנת דיני זכויות היוצרים גם אם יש לה מאפיינים הבאים לידי ביטוי באופן חיצוני מיוחד ומקורי שלה.
חוק זכויות יוצרים החדש
והנה, חוק זכות יוצרים החדש אוטוטו נכנס לתוקף. בחוק החדש לא נראה כי שונה המצב הקיים אלא נותרה על כנה ההלכה שהתוו בתי המשפט. סעיף 1 לחוק החדש מגדיר "יצירה ספרותית" כך: "לרבות יצירה המבוטאת בכתב". סעיף 4 לחוק החדש קובע כי זכות יוצרים תהא ב"יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית או יצירה מוסיקלית, המקובעת בצורה כלשהי". (ההדגשה אינה במקור). לאור החוק החדש ופסיקות בתי המשפט, נראה כי אמנים המבטאים את עצמם באופן ייחודי ומבדלים את דמותם הייחודית, אם בסיפור או שיר או בכל דרך מוחצנת אחרת, לא ימצאו הגנה טובה תחת כנפי דיני זכויות היוצרים הגם שזה אתגר מעניין.
לפסקי הדין שאוזכרו במאמר:
* עדי ברקן-לב היא עורכת דין שותפה במשרד סורוקר - אגמון, עורכי דין ועורכי פטנטים ומתמחה בתחום הקנין הרוחני
** כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כשלהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
[1] "לא תשווה" מאת שפרה האפרתי, תמוז הוצאה לאור בע"מ, 2002.
[4] ראו עמ' 259 לפסק הדין מול האות ד'.
[6] ראו עמ' 594 לפסק הדין מול האות ו'.
[7] ראו עמ' 595 לפסק הדין מול האות ד'.
[9] ראו עמ' 363 לפסק הדין.
|