לאחר פסיקה תקדימית בנושא זכאות עובדי היי טק לתשלום בגין שעות נוספות[1], הגיע תורם של עורכי הדין השכירים במשרדים הפרטיים.
לראשונה נפסק, בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, כי עורכת דין שהתפטרה מעבודתה במשרד פרטי, זכאית לתשלום בגין שעות נוספות, שעבדה מעבר להגדרה המקורית של תפקידה.
השאלה המשפטית שעמדה בבסיס דרישתה של התובעת לשכר עבודה עבור שעות נוספות היתה, האם סעיף 16 לחוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א -1951, המקנה לעובד זכות לשכר בגין שעות נוספות (להלן: החוק), חל על עורכי דין שכירים, או שמא נכללים עורכי הדין בחריג לחוק, לפי סעיף 30(א)(5) בהיותם מועסקים במשרה הדורשת מידה מיוחדת של אמון אישי בין העובד למעביד, או לפי סעיף 30(א)(6), בהיותם מועסקים במשרה שתנאיה אינם מאפשרים פיקוח של המעביד.
שופט בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, אייל אברהמי, קבע, כי במקרה דנן לא חל החריג של 30(א)(5) לחוק.
אמנם בין התובעת לנתבע התקיימו יחסי אמון, אך לא יחסי אמון מיוחדים, כפי שהוגדרו בפסיקה[2]: לתובעת לא היתה כל סמכות לנהל תיקים על פי שיקול דעתה; לייצג בעצמה את הלקוח בכל ההליכים; להכין ולחתום על כתבי בי-דין או לסכם הסכמי שכ"ט עם הלקוחות. ההיפך הוא הנכון. הנתבע, כפי שהודה בעצמו, פעל בריכוזיות, ולמעשה הוא שקיבל את ההחלטות על כל פרט ופרט בתיקים בהם טיפלה התובעת. השופט אברהמי הדגיש, כי אין רלבנטיות ליחסי האמון המיוחדים ששררו בין התובעת כעורכת דין לבין לקוחות המשרד, אלא רק ליחסי האמון בינה לבין הנתבע.
כמו כן, דחה השופט אברהמי את טענת הנתבע, כי מתקיים החריג הקבוע 30(א)(6) לחוק, לאור העובדה כי לא זו בלבד שהתובעת נדרשה להחתים כרטיס נוכחות בבואה ובצאתה, אלא גם הופעותיה של התובעת בבית המשפט נקבעו על פי לוח הזמנים שקבע הנתבע, אשר גם שמר איתה על קשר שוטף באמצעות הטלפון הסלולרי.
על אף שבית המשפט נזהר מלקבוע מסמרות בעניין, וקובע כי יש לבחון כל מקרה לגופו, הרי שמדובר בפסיקה ראשונה מסוגה, שכן נושא זה טרם נבחן בפסיקה ובספרות.
ראו סקירה מפורטת של הח"מ, שפורסמה באתר זה: "משרדי עורכי דין, האם עברייני חוקי עבודה?"
* כותבת המאמר התמחתה במשפט מינהלי והינה עו"ד במשרד עורכי דין שנהר-דולב, המתמחה בדיני לשון הרע, דיני תקשורת ובפרסומות. [email protected]
** המידע המוצג במאמר הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
[2] דב"ע לא/66-2 וקסברג - חברת מלון הולילנד בע"מ, פד"ע ג' לח
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.