לפני כשנה וחצי התגרשו בני זוג לאחר 34 שנות נישואים. בתביעה שהגיש הבעל הוא טען שאשתו עיכבה את הגט 7 שנים. השופטת קיבלה את גרסת הנתבעת שבעלה לשעבר שידר לה מסרים סותרים ונטע בה תקווה שישוב לביתם.
בני הזוג נישאו ב-1974 ונולדו להם 5 ילדים. ב-2008 הבעל עזב את הבית ועבר לדירה שכורה. ב-2014 הוא הגיש תביעת פיצויים על סך 500,000 שקל נגד אשתו בטענה שהוא "מסורב גט" במשך 7 שנים.
כשנה וחצי לאחר הגשת התביעה בני הזוג התגרשו, כך שהדיון התמקד בשאלת זכאותו לפיצוי בגין העיכוב בקבלת הגט.
לטענת הבעל, מיום שעזב את הבית והבהיר לנתבעת שהוא מעוניין בגירושין, היא סירבה לקבל את הגט תוך פגיעה קשה בו.
לדבריו, סירובה מנע ממנו את האפשרות לשקם את חייו ולבנות קשר זוגי יציב אחר. התובע ציין שהוא משתייך למגזר הדתי ונתקל בדחייה של בנות לנהל עמו קשר בעודו נשוי. הוא הוסיף כי השנים הארוכות בהן היה מסורב גט הותירו אותו בבדידות קשה וכיום, בגילו המתקדם (61), פחותים הסיכויים למצוא בת זוג שתהיה לצדו לעת זקנה.
הנתבעת טענה מנגד שהתובע הוא "טיפוס בוגדני שהרס את המשפחה". לדבריה, משנת 2009 התובע ניהל קשר עם המטפלת הזרה של אביו ששימשה כמאהבת שלו והוא אף התחתן עמה חודשים ספורים לאחר גירושיהם.
לדבריה, בשנים הראשונות שלאחר הפרידה ציפתה שבעלה ישוב לביתו לאחר "סיפוק יצריו" וניסתה בכל כוחה לשמור על שלום בית ואחדות המשפחה. היא הוסיפה שלאורך השנים ולמעשה עד ל-3 שבועות לפני גירושיהם, התובע נטע בה תקווה שיחזור למשפחה והתנהלותו הייתה דו משמעית ומטעה.
כך למשל, התובע המשיך לבוא לביתה מידי יום גם לאחר ששכר דירה נפרדת, אכל, הדליק וכיבה אורות והתנהג כבעלים בביתו מכל הבחינות האפשריות.
היא הוסיפה שלא ניתן להאשים אותה בעיכוב הגט מאחר שהתובע עצמו דחה 5 פעמים את מועד מתן הגט שנקבע בבית הדין הרבני.
כמו כן לדבריה לתובע לא נגרם כל נזק שכן הוא נהג "לרעות בשדות זרים" אצל מאהבות מתחלפות בלא צורך בגט גם בתקופה שלפני הפרידה, ובמיוחד לאחריה.
התמונה המלאה
השופטת אלה מירז מבית המשפט למשפחה בחיפה קבעה שבנסיבות המקרה לא ניתן לומר על הנתבעת שהיא סרבנית גט.
השופטת הסבירה שב-2009 התובע אמנם הגיש תביעת גירושין אך לאחר שנדחתה לא ערער על כך. בנוסף, לא פחות מ-5 פעמים הוא ביקש מיוזמתו לדחות את מועד סידור הגט שקבע בית הדין ומהעדויות עולה שהוא עשה כן כי קיבל "רגליים קרות" ועלו בו מחשבות שניות האם הוא באמת רוצה לפרק את המשפחה.
השופטת קיבלה את גרסת הנתבעת שהתובע העביר לה מסרים סותרים ורצונו בגירושין לא היה חד משמעי.
עוד קבעה השופטת שגם אם הייתה קובעת שהנתבעת סרבנית גט, לתובע לא נגרם כל נזק שכן הוכח שלמרות השתייכותו למגזר הדתי התנהלותו "רחוקה משל אדם מאמין" ועובדת היותו נשוי לא הפריעה לו לנהל קשרים זוגיים עם אחרות.
היא הוסיפה שגם "התמונה המלאה" לא מאפשרת פסיקת פיצוי לתובע, שכן מדובר באדם דתי ש"פירק משפחה בת 7 נפשות".
בנסיבות אלה דחתה השופטת את התביעה וחייבה את התובע בהוצאות ושכ"ט עו"ד של 15,000 שקל.
- ב"כ התובע: לא צוין
- ב"כ הנתבעת: עו"ד זיו גרובר
עו"ד נטלי-זץ חורש
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין